יחזקאל חנקין

יחזקאל חנקין נולד ב-1881 בכפר זיאטקוביצ'י שבפלך מוהילב ברוסיה הלבנה. קיבל חינוך מסורתי ועבד כצבע. בהומל הצטרף לארגוני נוער ציוני, הכיר שם את חיה שרה בלומין, והשניים יסדו סניף של 'פועלי ציון'.


לאחר פרעות קישינב (1903) ארגנו יהודי הומל הגנה עצמית (הגנה על הקהילה). חנקין התמנה למנהיג ההגנה בעיר וגייס כ-400 צעירים. בזכות סיכול מתוזמן והיערכות מוקדמת ההגנה הייתה מוכנה לפרעות שנמשכו שלושה ימים. המשטרה הרוסית עמדה לצד הפורעים; בחנקין נפצע ואחד המגינים נהרג. חנקין ואשתו ברחו לקייב ואחר כך לאודסה, משם המשיכו לאיסטנבול וליפו.


חנקין הגיע ליפו ב-17 בדצמבר 1903 עם קבוצת 'ההומלים', בה נחשבת הגעתם כסימן לפתיחת העלייה השנייה. הם גרו ברחובות ועבדו בחקלאות כקומונה. לאחר פירוק הקבוצה עבר הזוג לפתח תקווה, שם למד חנקין עברית מא.ד. גורדון. בהמשך עבד בכמה מושבות, חפר בארות, עבד במפעל סבון ושמר על המושבות. בפתח תקווה התחתנו חנקין וחיה-שרה; זו נחשבת לחתונה הראשונה של אנשי העלייה השנייה.

ב-1906 סייע בהקמת סניף 'מכבי' ביפו. לאחר שחלה חזר עם זייד לירושלים להתאוור ולהתאושש; שם הם הקימו מועדון פועלים ב-1907 ולמדו גם סיתות (עבודה בעץ ואבן) מידי עולים מתימן.


בירושלים פגש חנקין את הזואולוג אהרוני והצטרף אליו במסעות איסוף ביצי עופות ובחומרי טבע. הוא אסף מאות ביצים באזור אנטיוכיה והביא זנבות עורות נחשים. במסעותיו גילה ביצים של ציפורים נדירות והשתתף במחקרים, כולל מסע לחקר בקעת ים המלח.


בעבודת הסיתות הכיר חנקין את אלכסנדר זייד ויצא לגייס אנשים להגנה עצמית חדשה. ב-29 בספטמבר 1907 התקיימה אספת היסוד של ארגון 'בר גיורא', וב-12 באפריל 1909 השתתף בחלוצת הקמת 'השומר'. ב-1910 החל להיות השומר הרכוב הראשון בחוות כנרת; הוועד רכש לו סוסה בשם 'צפורה'. ב-1911 מונה לשומר רכוב ולמפקח השמירה ברחובות ובראשון לציון. שמר במושבות מרחביה, מלחמיה ויבנאל, ולעתים יצא למסעות ציד.


בפרוץ המלחמה היה מוצב בראשון לציון. סירב לפדות אותו בכסף משירות בצבא והלך לירושלים להתנדב בז'נדרמריה העות'מאנית (כוחות משטרה צבאיים). למרות קשיים קיבל תפקיד כשומר ממושכת למשכורת ממשלתית. ב-1915, במתקפה של שבט עבדיה על מושבת מלחמיה, ירה בחנקין במנהיג ההתקפה ומנע המשך זעזוע גדול. הקים משק עם לול ביבנאל. כשהמושל שיבח את סוסתו של חנקין, קיבל ממנו הוועד 50 לירות זהב לקניית סוסה חדשה.

חנקין מת ב-23 בדצמבר 1916 ממחלת הקדחת הצהובה, בן 35. נקבר תחילה ביבנאל, ואחר כך הועבר לחלקת השומרים בכפר גלעדי.


חנקין היה נמוך קומה, חסון וחזק. העריך גוף בריא וחיזק את רוח הקהילה. היה שקט במלים, למד ערבית, והכיר מנהגים מקומיים. היו לו מעשי גבורה רבים: התעמת עם שודדים, השתמש בשפה ובכישורי רכיבה כדי ליישב מחלוקות, ואף הזמין תחרויות רכיבה כדי לשמור על כבוד המקומיים. אהב לקרוא; ספר אהוב עליו היה 'מלחמות היהודים' של יוספוס.

הוא גם התעניין באגדות על שבט בדואים שנקרא לכאורה 'יאהוד-איל-חיבר', וקיווה שאפשר למצוא עקבותיהם ולהביאם לארץ.


חנקין נשא לאישה את חיה-שרה בלומין. היא הייתה תופרת ושימשה 'אם' לשומרים בעזרה ובייעוץ. היא למדה להשתמש בנשק ואירגנה נשים להגנה בעת התקפות. לזוג נולדו שלושה ילדים: יהודית, יצחק ויוסף. יצחק היה שומר ומפקד בפלמ"ח במלחמת העצמאות; יוסף עבד כאיש יערות בקק"ל. חיה-שרה נפטרה ב-1970 ונקברה בחלקת השומר בכפר גלעדי.

נזכר בביוגרפיות רבות, ועל שמו נכתב גם רומן היסטורי בשם 'הצייד'.

יחזקאל חנקין נולד ב-1881 ברוסיה. בילדותו למד יהדות ועבד כצבע. בהומל הכיר את חיה-שרה, הם הצטרפו לקבוצת פועלי ציון.


אחרי פרעות ב-1903 ארגנו היהודים הגנה עצמית (להגן על עצמם). חנקין הוביל כ-400 צעירים. כשהתקפו את העיר הם התגוננו שלושה ימים. חנקין נפצע והזוג ברח ליפו.


בהגיעו ליפו ב-1903 הצטרף לקבוצת 'ההומלים' והתגורר ברחובות. עבד בשדות ובמושבות. התחתן עם חיה-שרה בפתח תקווה. הם עברו בין מושבות ועבדו בבניין, בחפירת בארות ובשמירה.


בירושלים עבד עם מדען בשם אהרוני. יצא למסעות לאיסוף ביצי ציפורים וחומרי טבע. מצא ביצים של ציפור נדירה.


חנקין היה בין מייסדי 'בר גיורא' ו'השומר', ארגונים של שומרי חקלאות. שימש שומר רכוב ראשון בחוות כנרת וקיבל סוסה בשם 'צפורה'. שמר במושבות שונות ועזר לארגן שמירה על היישובים.


במלחמת העולם הראשונה התנדב לשמש כשומר תחת השלטון. ב-1915 עצר מתקפה על מושבה והגן על התושבים. ב-23 בדצמבר 1916 מת ממחלה. נקבר בחלקת השומרים.


חנקין היה חזק ושקט. למד ערבית ורכיבה. היה אמיץ ועזר לפתור בעיות בדרכי שלום כשהיה אפשר. הוא ואשתו חיה-שרה גידלו שלושה ילדים: יהודית, יצחק ויוסף. חיה-שרה נותרה פעילה ועזרה לנשים במושבות. היא נפטרה ב-1970.