יחיאל דרזנר

יְחִיאֵל דֹּב דְּרזְנר (13.10.1922, 16.4.1947)

דרזנר נולד ב-1922. בגיל 11 עלה עם משפחתו לירושלים. בצעירותו למד בבית הספר התורני "מעלה" והצטרף לבית"ר בגיל 13. מותו של שלמה בן‑יוסף בתלייה בשנת 1938 ריגש אותו מאוד וייצר בו כוונה להיאבק בשלטון הבריטי. בגיל צעיר הפסיק את לימודיו כדי לעזור לפרנסת המשפחה ועבר לנתניה, שם עבד בבית חרושת ליהלומים.

בנתניה הצטרף למחתרת האצ"ל. (מחתרת, ארגון שפועל בסתר נגד שלטון איפשהו.) בתחילה הדריך נערים בפלוגות הנוער. ב-1942 עבר לתל אביב והשתתף בקבוצות שפעלו לשימור השפה העברית. נעצר פעם כדי להשיג מסמכים, אך זוכה במשפט. בשנים הבאות עבר קורס מפקדים של האצ"ל והצטרף לשירות המודיעין של הארגון, שנקרא "הדלק" (יחידה שאספה מידע).

כשראה שהבריטים מחפשים אותו, אימץ זהות בדויה כ"דב רוזנבוים" והסתתר במקומות שונים. הוא נע ביקום בין זכרון יעקב, חדרה ותל אביב. נתקל בניסיון לחטוף אותו, ברח ממונית ונמלט לשיחים. לאחר מכן קיבל תפקידי פיקוד בגדודי לחימה ולקח חלק בפעולות צבאיות, כולל התקפת רכבות בלוד ב-1.11.1945. ב-14.11.1945 קיבל דרגת סמל ופיקד על יחידות שונות ברמת גן ופתח תקווה.

ב-29.12.1946 יצא ליחידת פעולה עם ארבעה חברים במסגרת ניסיון להענשת קצינים בריטים. במעבר ליד צומת לוד‑בית דגן נתקל המחסום, נפתחה אש, והנהג אברהם מזרחי נהרג. דרזנר ושלושת הלוחמים נתפסו. הם הובאו למחנה צבאי וחוו התעללות במשך כ-20 שעות. לאחר חמשה ימים הועברו לבית הסוהר בירושלים.

ב-10.2.1947 נערך משפט צבאי. הארבעה הכחישו את סמכות בית המשפט והשתקמו מלהתייחס להאשמות. דרזנר נשא נאום תקיף בו קרא שלא יכניעו. השלושה, דרזנר, אלקחי וקשאני, נמצאו אשם ונידונו למוות בתלייה. גולובסקי, שהיה צעיר, נידון לארבעים שנה או למאסר עולם בגלל גילו. בקשות רחמים הוגשו, אך המפקד הצבאי חתם במהירות על גזר הדין לפני שעזב את תפקידו, מה שמנע דחייה או ערעור.

דרזנר המשיך לשמור על זהותו הבדויה כדי להגן על משפחתו. הוא ושאר הנידונים שרו את "התקווה" בעת שמיעת פסק הדין.

בלילה שבין 15, 16 באפריל 1947 הועברו הנידונים בכסות חשאית מכלא ירושלים לכלא עכו. בבוקר 16.4.1947 הוצאו הארבעה להורג בתלייה ללא הודעה מוקדמת, ללא וידוי וללא קבלת רב. חוק חירום שונה בלילה טרף כל זכות לערעור. דרזנר עלה שלישי לגרדום ונאבק כמה דקות. גופותיהם הועברו לצפת ונקברו שם תחת השמות הבדויים, ללא משפחות לצידם.

הוצאה זו זעזעה את היישוב היהודי וגררה גינויים ברחבי העולם. דרזנר היה בן 25 במותו.

יְחִיאֵל דֹּב דְּרזְנר (1922, 1947)

יחיאל נולד ב-1922. כשהיה בן 11 עלה לארץ עם משפחתו. בגיל צעיר הצטרף לבית"ר. מותו של שלמה בן‑יוסף נגע בו מאוד. כשהיה צעיר עבד כדי לפרנסת משפחתו ועלה לנתניה לעבוד ביהלומים.

בנתניה הצטרף לאצ"ל. האצ"ל היא ארגון שפעל בסתר נגד השלטון הבריטי. הוא הדריך צעירים ועבר לתל אביב. כדי להגן על משפחתו השתמש בשם בדוי, דב רוזנבוים. הוא נחל פיקוד במספר יחידות ולקח חלק בפעולות נגד הבריטים.

בפעולה בחוץ נתפסו דרזנר וחבריו. הם הובאו למשפט ב-10.2.1947. שלושה מהם, כולל דרזנר, הוכחשו ואז נידונו למוות. הם שרו את "התקווה" בקול.

ב-16.4.1947 הוצאו האסירים להורג בתלייה בכלא עכו. גופותיהם הובאו לצפת וקברו אותם בשמות הבדויים. זה הקשה מאוד על משפחותיהם. דרזנר היה בן 25.