יחיאל מיכל פינס

יחיאל מיכל פינס (1843, 1913) היה סופר ציוני, אחד מאבות הציונות הדתית וממיישבי ארץ ישראל. על שמו נקראים מושב וכיתת בנות בכפר פינס. נולד ברוז'ינוי שבפלך גרודנו (כיום בבלארוס) למשפחה חרדית ובעל השפעה. למד תחת הרב מרדכי גימפל יפה ונשא את חיה ציפה, בת משפחה בולטת ממוהילב. עבד במסחר, ניהל ישיבה וכתב מאמרים בעיתונות; לפני גיל 30 קרא ליישוב הארץ וללאומיות, ודחה את רעיון ה'סחיטה' של תנועות מסוימות לגבי הגעת הגאולה. הוא תמך בחינוך תיכוני שכלל גם השכלה כללית.


ב־1877 ביקש אותו ועד "מזכרת משה מונטיפיורי" כנציג בארץ. ב־1878 נסע ללונדון לקבל הוראות וקיבל משכורת של 200 לירות שטרלינג בשנה. הונחה לנהוג בשלום בין כל הקהילות ולא להפלות בין ספרדים לאשכנזים. למרות תמיכה לרוב, 일부 מנהיגים כמו מונטיפיורי ומזכירו הביעו הסתייגות.

כשהגיע לירושלים השאיר את אשתו וארבעת בנותיו אצל חותנו, והן הגיעו אחר כך. תחילה התקבל בכבוד, אך נתקל גם בהתנגדות מעורכת בעיתונות ומחוגים קנאים. פינס תמך בבית יתומים שבו לימדו שפות זרות, בניגוד לחרם (חרם = איסור חברתי שמטילים הקהילה) שהוטל אז על לימוד שפות. מאוחר יותר הקים מוסד ששילב מלאכה ותורה, וזה גם עורר חרם שני; לבסוף הרב שמואל סלנט עמד בראש בית־דין שהסיר את החרם.

ב־1882 עסק בגאולת אדמות פתח־תקווה. למרות תלונות על חוסר יושר, ההאשמות נוּכחו וכך הוא שמר על מוניו וטעם מר מהאירוע.

פינס התיידד עם אליעזר בן־יהודה. יחד הקימו את חברת "תחיית ישראל" לעבודת הלשון והקרקע. פינס השתתף ב'ועד הלשון העברית' וחידש מספר מילים בעברית, למשל "מחוג", "שעון" ו"עגבנייה". בתחום הכימיה חידש גם שמות יסודות, בין השאר יחד עם בנימין שרשבסקי.

הוא תמך באנשי ביל"ו (קבוצת חלוצים חילונית). יחד עם כמה מהם ייסד אגודת בעלי מלאכה שנכשלה, אך פינס המשיך לתמוך בהם כלכלית ולעזור להם להתיישב על קרקעות חובבי־ציון. הוא חיבר גם את השיר "חושו אחים חושו", שהפך להמנון ביל"וי, ותפילה לכבוד הברון רוטשילד שנאמרה בפתח־תקווה.

פינס כתב מדריך לעולה, בנוסח משנה־משנה, שבו המליץ על הזמן המתאים לעלות מאירופה לארץ, עדיף בעונות שבהן האקלים נוח והטבע מתחדש.

ב־1887 מינו אותו חובבי־ציון כממונה בארץ. הוא סייע לאנשי גדרה ועודד שביתה בשמיטה ב־1889, צעד שסילב עליו ביקורת מבני־חובבי־ציון אחרים. ב־1890 נכנס למאבקים פנימיים בארגון "בני משה" ופוטר. ב־1892 סייע לעולים עניים מכספים שנועדו לרכישת קרקעות, ובשל כך פוטר. ב־1893 השתלב עם אנשי היישוב הישן ועבר למשרות מזכירות והוראה בתלמוד. לא ויתר על השקפתו הציונית ונלחם נגד רעיון הבית היהודי באוגנדה.

ברעב כלכלי, ובעקבות בעיות בית־האבות בירושלים, נאלץ לעזוב לזמן מה. חזר חולה ורצוץ ב־1913, נפטר ב־15 במרץ 1913 ביפו ונקבר בהר הזיתים. עם מותו ועודדו זכרו, ואף יריביו השלימו עמו. חתנו היה יוסף מיוחס, דוגמה לנישואים בין עדות שונות.


בשנת תרנ"ג (1893), כשהשתקע בירושלים, הצטרף להנהלת "בית הספרים מדרש אברבנאל" (לימים הספרייה הלאומית). בהמשך עמד בראש הנהלת הספרייה כמעט עד מותו. מדיניותו הייתה כי הספרייה תכיל ספרים ש"ברוח העם ותורתו", ספרים תורניים, היסטוריה, לשון ומדע, אך לא ספרות יפה. מדיניות זו עוררה ביקורת מצד אליעזר בן־יהודה ואחרים. פינס נתן שיעורים בספר הכוזרי באולם הספרייה.


פינס תרגם ספרי מדע וספרי לימוד. אחד מהם היה "ספר הכוח" ללימוד מדעי הטבע לילדים, שיצא לראשונה בתרנ"ד (1894). בספרו זה ושאר תרגומיו שילב חידושים לשוניים, בין השאר בשמות היסודות כמו פחמן ומימן. הוא גם שיתף פעולה בחידוש שמותיהם העבריים של כמה יסודות כימיים.

פינס כתב מאמרים פובליציסטיים רבים והותיר חותם כיזם תרבותי וחינוכי במעבר בין היישוב הישן למודרני.

יחיאל מיכל פינס נולד ב־1843 ונפטר ב־1913. הוא היה סופר ופעיל ציוני. כפר פינס נקרא על שמו. הוא נולד בעיירה רוז'ינוי, שאחר כך הייתה בבלארוס. אביו היה אדם דתי ומשפיע. פינס עבד במסחר וניהל ישיבה. לפני שהוא היה בן 30 קרא לעלות לארץ ישראל.


ב־1877 ביקשו אותו נציגים מוניטוריים לייצגם בארץ. ב־1878 נסע ללונדון ולקח משכורת צנועה. כשהגיע לירושלים קיבל כבוד, אבל היו גם אנשים שהתנגדו לו. פעם טילו עליו חרם. חרם זה אומר שאמרו לא להעסיק אותו או לשתף אותו. אחר כך בית־דין בראשות הרב שמואל סלנט הסיר את החרם.

הוא עזר לרכוש אדמות בפתח־תקווה ב־1882. היו טענות נגדו, אך הוכח שהוא צודק. הוא היה חבר של אליעזר בן־יהודה ועבד על חידוש מילים בעברית. הוא המציא מילים כמו "מחוג", "שעון" ו"עגבנייה".

פינס תמך באנשי ביל"ו. ביל"ו זו קבוצת חלוצים צעירים. הוא עזר להם בכסף ובקרקעות. גם חיבר שיר שנשמע אצלם, "חושו אחים חושו".


ב־1893 הצטרף להנהלת ספרייה חשובה בירושלים. הוא רצה שהספרייה תהיה מלאה בספרים תורניים, בספרי היסטוריה, בלשון ובמדע. הוא לא רצה להכניס ספרות יפה. זה עשה ריב עם כמה אנשים.


פינס תרגם ספרים מדעיים לילדים. אחד מספריו היה "ספר הכוח" ללימוד מדעי הטבע, שיצא ב־1894. שם הוא השתמש במילים עבריות חדשות לשמות יסודות, כמו פחמן ומימן. הוא גם עזר להמציא שמות כימיים ביחד עם אחרים.

פינס חי שנים רבות בירושלים ועזר למיישבים ולעולים. הוא נפטר ב־1913 ביפו ונקבר בהר הזיתים.