יחסי אנוש בניהול

גישת יחסי אנוש בניהול היא דרך חשיבה על ניהול עובדים שהחלה להתפתח בסוף המאה ה-19. הגישה בוחנת איך ההיבט הפסיכולוגי והחברתי של העבודה משפיע על היעילות.

במהלך שנות ה-40 וה-50 הגישה התגבשה בעקבות ניסויי הות'ורן. ניסויי הות'ורן היו ניסויים במפעלים שבדקו איך תנאי עבודה וקשרים בין העובדים משפיעים על התפוקה. התוצאות הראו שליחסים הישירים והבלתי-פורמליים בין עובדים יש השפעה על היעילות, לעומת ההשקפה של הניהול המדעי שהדגישה בעיקר חוקים ונהלים פורמליים.

החוקרים שפיתחו והקדישו עצמם לגישה היו פסיכולוגים של התעשייה, ובהם ה' מונסטרברג וו' שטרן. הגישה קבעה מטרות מעשיות: הפחתת עייפות, התחשבות בקצב העבודה, וקביעת תקני עבודה אישיים, כלומר התאמת דרישות העבודה לפרט ולא חוקים אחידים לכולם. בתחילה הדגש היה על תנאים אישיים כמו אישיות וכישורים, אבל בניסויי הות'ורן הזזת המשקל לעבר היחסים החברתיים הבלתי-פורמליים בין עובדים הייתה מרכזית.

גישת יחסי האנוש התקבלה בארגונים רבים. היישום נעשה בעיקר דרך מחלקות כוח-אדם (משאבי אנוש), שאחראיות על גיבוש צוותים, מיון והכשרה של עובדים ודאגה לרווחתם. מטרת היישום הייתה להעלות את ניצול העובדים באמצעות שיפור היחסים ותנאי העבודה.

הגישה עוררה ביקורת ממקורות שונים.

ה' מונסטרברג, וו' שטרן

קטגוריה:משאבי אנוש

גישת יחסי אנוש בניהול אומרת שעובדים הם גם אנשים. סוף המאה ה-19 התחילה ההשפעה שלה.

בשנות ה-40 וה-50 ערכו ניסויים שנקראו ניסויי הות'ורן. אלה ניסויים שבדקו במפעלים איך יחסים ותנאי עבודה משפיעים על כמות העבודה.

החוקרים גילו שיחסים טובים בין עובדים מקדמים יעילות. המטרות היו להוריד עייפות ולהתאים את קצב העבודה לכל עובד. תקני עבודה אישיים הם חוקים שעוזרים לכל עובד לפי הצורך שלו.

ארגונים משתמשים במחלקות כוח-אדם. אלה מחלקות שעוזרות לבנות צוותים, לאמן עובדים ולדאוג לרווחה שלהם.

הגישה קיבלה גם ביקורת.

ה' מונסטרברג, וו' שטרן

קטגוריה:משאבי אנוש