יחסי עובד, מעביד

יחסי עובד-מעסיק הם היחסים החוזיים שבהם אדם מבצע עבודה בעבור מעסיקו. נקודת המוצא בחוק העבודה היא זיהוי מי הוא העובד ומי המעסיק. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה נותן לבתי הדין את הסמכות להכריע אם בכלל קיימים יחסי עובד ומעסיק.

בשנים האחרונות המונחים השתנו: במקום "מעביד" הוחלף ב-2014 המונח ב"מעסיק", והשם "יחסי עבודה" נכנס לשימוש. עם זאת, בחוקים מסוימים נשאר המונח הישן "יחסי עובד-מעביד".

עבודה יכולה להתבצע בצורות שונות: עובד שכיר, קבלן, פרילנסר (נותן שירות עצמאי), מתנדב או דרך חברות כוח אדם (חברות שמספקות עובדים זמניים). בחוקי המגן, כלומר חוקים שמגנים על זכויות עובדים, הזכויות חלות בדרך כלל על העובדים השכירים בלבד. בית הדין הארצי העריך ששווי הזכויות האלה יכול להגדיל את השכר בכ-25%, 50%.

הגדרה סטטית של "עובד" קשה להשגה. בתי המשפט פיתחו מבחנים משפטיים כדי לקבוע מיהו עובד. בין המבחנים נחקרות תלות בין הצדדים, כפיפות ארגונית, משך ורציפות ההעסקה, ודרישות לביצוע העבודה בזמן מסוים. מושג "משתתף חופשי" (מישהו שנותן שירות ולא כפוף ארגונית) הוכנס בעיקר לתחום התקשורת, אך בתי משפט צמצמו אותו. כאשר יש תלות, כפיפות או רצף העסקה, האדם יכול להיחשב כשכיר. השופט אהרן ברק השתמש גם במונח "מעין עובד" לתאר קבוצת ביניים הראויה להגנה.

חברות כוח אדם וחברות שירות מהוות תיווך בין העובד למזמין העבודה. התופעה של העברת עובדים דרך צד שלישי הובילה לדיון משפטי וציבורי על מי נושא בחובות המעסיק. קיימים יחסי עבודה משולשים: אופקיים, כאשר המזמין שוכר עובד דרך חברת כוח אדם, ולעיתים העבודה הזמנית נהיית קבועה; ואנכיים, כאשר עובד מועסק אצל קבלן ומשרת מזמין אחר.

בתי המשפט קבעו מבחנים לזיהוי המזמין כמעביד. משמעות ההגדרה היא שהחובות החוקיות עוברים מהמעסיק התיאורטי אל המזמין בפועל. חוק העסקת עובדי חברות כוח אדם קבע תקופת ניסיון של עד 9 חודשים, שאחריה עובד כוח האדם הופך לעובד מן המניין אצל המזמין. החוק אושר בשנת 2000 ונכנס לתוקף ב-2008. בנוסף הוטלו דרישות תקציביות והנחיות כדי למנוע העסקה ברמות שכר נמוכות דרך מכרזים שפוגעים בעובדים. ארגוני העובדים דורשים להפחית את התלות בקבלנים ולעודד העסקה ישירה אצל המזמין.

יחסי עובד-מעסיק הם ההסדר שבו אדם עובד ומקבל שכר. עובד הוא מי שעושה עבודה. מעסיק הוא זה שמשלם ומקבל את העבודה.

עכשיו משתמשים בשם "יחסי עבודה" במקום "יחסי עובד-מעביד". חלק מהחוקים עוד משתמשים בשם הישן.

יש דרכים שונות לעבוד. יש עובדים שכירים, קבלנים, פרילנסרים (עובדים עצמאיים), ומתנדבים. גם חברות כוח אדם הן חברות שמשאירות עובדים זמניים בעבודה. הרבה זכויות כמו חופשות וביטוח חלות על עובדים שכירים.

בתי המשפט בודקים סימנים כדי להבין אם מישהו הוא עובד. הם בודקים אם הוא כפוף, אם הוא תלוי במי שמעסיק אותו, ואם העבודה חוזרת לאורך זמן. אם כן, בדרך כלל ייחשב כשכיר.

פעמים רבות יש שלושה צדדים: העובד, החברה שמעסיקה אותו, והמזמין שמזמין את העבודה. זה נקרא יחסי עבודה משולשים. לעיתים עובדים זמניים נשארים הרבה זמן. החוק קבע שאחרי 9 חודשים עובד כוח אדם יכול להפוך לעובד של המזמין. ארגוני העובדים רוצים שפחות עובדים יעבדו דרך קבלנים, ויעבדו ישירות אצל המעסיק.