ילד קטן

"ילד קטן" (באנגלית: Little Boy) הוא שם הקוד לפצצה הגרעינית שהוטלה על הירושימה, יפן, ב-6 באוגוסט 1945. הפצצה פותחה במסגרת פרויקט מנהטן והוטסה על ידי מטוס B-29 בשם אנולה גיי. זה היה השימוש הראשון בנשק גרעיני במלחמה, לאחר ניסוי טריניטי שנערך קודם לכן.

הפיצוץ התבסס על ביקוע גרעיני, פירוק גרעין האטום שמשחרר אנרגיה. בניגוד לפצצת "איש שמן" ולניסוי טריניטי שהתבססו על פלוטוניום, "ילד קטן" השתמשה באורניום-235, איזוטופ נדיר של אורניום. ליבת הפצצה הכילה 64 ק"ג אורניום מועשר, בממוצע של כ-80% העשרה. עוצמת הפיצוץ הוערכה בכ-13, 16 קילוטון TNT, וכתוצאה מהפיצוץ ומהשפעותיו מתו בסך הכל למעלה מ-129,000 בני אדם.

המנגנון היה מסוג "ירי תותח" (gun-type). החומר הבקיע הופרד לשני חלקים: "קליע" ו"מטרה". הקליע נורה במהירות לתוך המטרה, וכאשר שניהם התאחדו נוצרה מסה קריטית, כמות חומר שמאפשרת תגובת שרשרת של ביקוע. תגובת השרשרת זו שחררה את האנרגיה הגדולה של הפיצוץ. היעילות של המנגנון הייתה נמוכה; רק חלק קטן מהאורניום עבר ביקוע.

לא נערך ניסוי מלא למנגנון זה לפני השימוש, בעיקר בגלל המחסור באורניום מועשר. אורניום-235 נדיר ודורש תהליך ארוך של העשרה. מדעני פרויקט מנהטן הסיקו שהמנגנון הפשוט ניתן לסמוך עליו מבלי לבצע ניסוי מלא.

הפצצה הייתה באורך כ-3 מטרים, בקוטר כ-71 ס"מ ומשקלה כ-4,000 ק"ג. ליבת האורניום חולקה ל"מטרה" ו"קליע" עם הבדלים ברמת ההעשרה ובמשקלם. החלקים הוקפו במעטפת בורון, שנועדה לספוג נייטרונים, חלקיקים זעירים שמפעילים את תגובת השרשרת, ולמנוע תאונות. סביב הליבה התקיים "טמפר" (tamper), מחזיר נייטרונים, שעזר לשמור על החומר במקומו בזמן התפתחות התגובה.

הקליע שוגר מקנה מיוחד באמצעות אבק שריפה רגיל והושג מהירות של כ-300 מטר לשנייה. ארבעה יזמי נייטרונים (התקנים ששולחים נייטרונים בתחילת התגובה) נוספו לקליע זמן קצר לפני ההרכבה.

העבודה על המנגנון החלה בלוס אלמוס ב־1943. בתחילה ניסו גם לעצב מנגנון ירי לפלוטוניום, אך התברר שבשביל פלוטוניום יש צורך במנגנון קריסה (implosion) אחר, והעבודות עברו לשם. למרות המחסור באורניום מועשר, צוות בראשות א. פרנסיס בירץ' המשיך לפתח את עיצוב ה"ילד קטן". חומרי הגלם הגיעו, בין השאר, ממכרה שינקולובווה בקונגו הבלגית. רוב האורניום הועשר במתקנים באוק רידג'. הליבה הכילה 50 ק"ג באחוז העשרה גבוה של כ-89%, ועוד 14 ק"ג ברמה של כ-50%.

חלקי הפצצה הוצאו מלוס אלמוס באפריל 1945 ונשלחו לאי טיניאן באוקיינוס השקט. ספינת האספקה אינדיאנפוליס הסיעה חלק מרכיבים וטבעה בדרכה חזרה, עם אבדות כבדות. הפצצה הושלמה והייתה מוכנה ב-1 באוגוסט 1945.

מנגנון הירי והחימוש היו רגישים ומסוכנים. לכן חלקי חומר הנפץ הוטענו לעתים רק לאחר ההמראה. המערכת השתמשה במדי גובה ובקוצב זמן כדי לחמש את הפצצה בגובה המבוקש. כאשר שני מדי הגובה קבעו שהפצצה הגיעה לגובה המתאים (כ-8,000 רגל), הם הפעלו את מתג הירי. העיצוב הבטיח שהקליע יפגע במטרה ובעשר אלפיות השנייה לאחר מכן תגובת השרשרת כבר לא תעצור.

הפצצה הוטלה בשעה 8:15 בבוקר מגובה של כ-9,600 מטר. הפיצוץ אירע בגובה כ-580 מטר מעל העיר. הערכת הנזק וכליאתו של ההרוגים שונה מעט מהפצצה השנייה על נגסאקי, אך בהירושימה נהרגו כ-70,000 אנשים מידית ועוד מספר גדול נפטר מאוחר יותר מנזקי הקרינה. חלק מהעוברים נפגעו, ונולדו תינוקות עם ליקויים בעקבות הקרינה. תנאי השטח השטוח של הירושימה הגבירו את ההרס לעומת נגסאקי.

השימוש בשתי הפצצות והכניסה של ברית המועצות למלחמה הובילו לכניעת יפן ולסיום מלחמת העולם השנייה. בשנים שאחרי הופיעו ויכוחים על נחיצות השימוש בנשק הגרעיני, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה צבאית.

"ילד קטן" הוא השם שפאצו לחזקת פצצה שפוצצה על הירושימה ב-6 באוגוסט 1945. הפצצה פותחה במסגרת פרויקט מנהטן. המטוס שהיה אמון עליה היה B-29 שנקרא אנולה גיי.

הפצצה השתמשה בביקוע גרעיני (כאשר גרעין האטום נשבר ומשחרר אנרגיה) כדי ליצור פיצוץ גדול. זה היה הפעם הראשונה שנשק כזה שימש במלחמה. שלושה ימים אחר כך הוטלה פצצה שנייה על נגסאקי.

המנגנון נקרא "ירי תותח". חילקו את האורניום לשני חלקים: "קליע" ו"מטרה". הקליע נורה לתוך המטרה. כששניהם התאחדו, נוצרה כמות מספיקה של חומר להפעיל תגובת שרשרת. מסה קריטית היא הכמות הזאת של חומר שמאפשרת את התגובה.

הפצצה היתה באורך כ-3 מטרים ובקוטר כ-71 ס"מ. ליבת האורניום היתה במשקל 64 ק"ג. סביב הליבה היו חומרים שסיפקו בטיחות ועזרו לשמור על החומר במקום.

האורניום הובא ממכרה בקונגו ועובד במפעלים בארצות הברית. הפצצה הושלמה וגררה להרכבה באי טיניאן בקיץ 1945. הרכבה וחימוש הפצצה היו רגישים ומסוכנים, ולכן היו כללים מיוחדים להטעין ולחמש אותה.

הפצצה הוטלה משעה בבוקר והתפוצצה בגובה כ-580 מטר מעל העיר. ההערכה היא שבפיצוץ נהרגו כ-70,000 אנשים מידית. מאוחר יותר מתו עוד אנשים בגלל פציעות וקרינה, וסך ההרוגים מוערך בלמעלה מ-129,000. השימוש בשתי הפצצות האיץ את סיום מלחמת העולם השנייה.