ילקוט הכזבים הוא אוסף סיפורים בעריכת דן בן אמוץ וחיים חפר. הספר יצא לאור ב-1956 בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
הספר מבוסס על מדור בשם זה, שפורסם במאי 1953 בכתב־העת "משא" והפך ב-1954 למוסף של עיתון "למרחב". הוא כולל 167 סיפורים שנבחרו מתוך כ-400, וספרו אותם ליד המדורה ובמפגשים חבריים.
לצד עורך הספר כתבו בו גם סופרים אחרים בולטים כמו חיים לבקוב ושאול ביבר (הידוע כ"עופר"). בהקדמה מסביר בן אמוץ את ההבחנה בין שקר, מתיחה וכזב: שקר הוא חוסר ידיעת האמת על ידי המספר; מתיחה היא כאשר כולם יודעים את האמת פרט לקורבן; וכזב הוא סיפור שכולם יודעים שאינו אמיתי, אך מקשיבים לו שוב ושוב. הוא גם מזכיר את המונח צ'יזבט (שם ישן לסיפור שמספרים שוב ושוב), שננטש בגלל שימוש לא מדויק.
הסיפורים עוסקים בעיקר בחיי הפלמ"ח ובישראל של שנות ה-40. הם מציירים אימונים, עימותים עם הבריטים והערבים, חיי גרעינים (קבוצות יישוב צעירות), רומנים ויחסים בין אנשי היישוב. דמויות בולטות בסיפורים הן ג'ורי (חיים גורי), עבד (עובד מיכאלי) ואחרים.
הספר הודפס בפורמט קטן, בגודל ככיס (18.5×10 ס"מ). כותרות הסיפורים הודפסו בכתב רש"י. האיורים של ז'אן דוד הוטמעו כוינייטות והציגו את חיי השטח לצד דימויים אוריינטליסטיים.
המהדורה הראשונה נמכרה במהירות; ההדפסה השלישית במרץ 1956 כללה 4,200 עותקים. עד אוקטובר נמכרו כ-30,000 עותקים בשש הדפסות. בשנת 1975 הודפסה המהדורה העשירית. בשנת 1979 יצאה מהדורה שנייה עם 30 סיפורים נוספים, וב-2009 יצאה מהדורה אלבומית עם איורים של דני קרמן.
"ילקוט הכזבים" נתפס כסמל של תרבות הפלמ"ח. עורכיו שירתו בפלמ"ח, והספר משקף את מה שזוהה כ"תרבות המעגל", ישיבה סביב המדורה ושיר וצ'יזבטים חוזרים. ביטויים מהספר נכנסו לשפה היומיומית הישראלית, וחלקם אפילו צוטטו בשירים של יהונתן גפן ודני סנדרסון.
קופסאות שימורים (1956), איור של ז'אן דוד
ג'יפ (1956), איור של ז'אן דוד
קומזיץ (1956), איור של ז'אן דוד
ילקוט הכזבים הוא ספר סיפורים שערכו דן בן אמוץ וחיים חפר. הוא יצא ב-1956.
בספר יש 167 סיפורים. הם נבחרו מתוך הרבה סיפורים שסופרו ליד מדורה. כמה סיפורים הופיעו קודם במגזין ב-1953.
הסיפורים מדברים על חיי הפלמ"ח. פלמ"ח הוא קבוצה של לוחמים צעירים. הסיפורים מראים אימונים, מפגשים, וחיים בקבוצות צעירות שנקראו גרעינים (קבוצות יישוב).
בעורכים מסבירים מה ההבדל בין שקר, מתיחה וכזב. כזב, לפי ההסבר, הוא סיפור שכולם יודעים שאינו אמיתי, אבל הם רוצים לשמוע אותו שוב.
הספר הודפס בפורמט כיס קטן. האיורים של ז'אן דוד הוצגו כציורים קטנים שמראים את חיי השטח.
הספר נמכר מהר מאוד. עד אוקטובר נמכרועשרות אלפי עותקים. ב-1979 נוספו 30 סיפורים במהדורה חדשה, וב-2009 יצאה מהדורה עם איורים חדשים.
הספר קשור למסורת הישיבה סביב המדורה. כמה משפטים מהספר הפכו לביטויים מפורסמים. גם משוררים וזמרים הזכירו את "ילקוט הכזבים" בשירים שלהם.
קופסאות שימורים, איור של ז'אן דוד
ג'יפ, איור של ז'אן דוד
קומזיץ, איור של ז'אן דוד
תגובות גולשים