ים יפן

ים יפן (ביפנית: 日本海; ברוסית: Японское море) או הים המזרחי (בקוריאנית: 동해) הוא ים שולי (ים שמוקף ביבשה בחלקו) בצפון־מערב האוקיינוס השקט. הוא מפריד בין אסיה לארכיפלג היפני. לחופי הים ארבע מדינות עיקריות: יפן, קוריאה הדרומית, קוריאה הצפונית ורוסיה.

שטחו של הים בערך 978,000 קמ"ר. העומק הממוצע הוא כ־1,752 מטרים, ונקודת העומק המרבית מגיעה ל־3,742 מטרים. הים מוקף ביבשה מכל צדדיו: האיים היפניים בצד המזרחי, חוף רוסיה בצפון־מערב, וחצי האי הקוריאני במערב.
ים יפן מחולק לשלושה אגנים (אגן = בור גדול במי הים): אגן יאמטו בדרום־מזרח, אגן יפן בצפון ואגן צושימה (או אוליאונג) בדרום־מערב. אגן יפן הוא העמוק ביותר; האגנים האחרים רדודים יותר.
המדפים היבשתיים (רצועות קרקע רדודה מתחת למים בקרבת החוף) רחבים בצד המזרחי וצרים במערב, בעיקר לאורך חצי האי הקוריאני, שבהם רוחבם כ־30 ק"מ בממוצע.

הים נפתח בין אמצע האוליגוקן לאמצע המיוקן, אך חוקרים חולקים על התזמון. יש הערכות התומכות בתהליך ארוך שנמשך לפני 12, 30 מיליון שנים, ואחרות טוענות לתהליך קצר יחסית לפני 14, 16 מיליון שנים.
היו כאן העתקות (שבירות בקרום) והתפשטות קרקעית (יצירת קרום חדש בתחתית הים). איי יפן נפרדו מהיבשת והסתובבו כ־45 מעלות בכיוון השעון. בדרום נוצרו סדקים מסיביים בקרום היבשתי, ובצפון החלה התפשטות קרקעית שיצרה קרום אוקייני.

הרצף היבשתי סביב הים נקטע בכמה מצרים שמקשרים אותו לים אחר. מצרי צוגרו וצושימה נפתחו ראשונים. פתיחתם סיימה את הגירת הפילים לאיים היפניים בסוף הנאוגן. מצר לה פרוז נפתח אחרון לפני כ־11, 60 אלף שנים. פתיחתו עצרה את מעבר הממותות, ושאובני ממותות נמצאו בהוקאידו.

רכס יאמטו חוצה את הים ומקורו בגבול פתיחה יבשתי. הבסיס של הרכס מורכב מסלעים כמו גרניט, ריוליט, אנדזיט ובזלת, ועליהם שכבות של חומרים געשיים.
בחלק הצפוני נמצא אגן יפן על קרום אוקייני בעומק 3,000, 3,600 מטרים. קרום זה נוצר לפני כ־18, 28 מיליון שנים. מעל הקרום האוקייני יש משקעים שמקורם ביבשה, בעובי של כ־1,000, 1,500 מטרים.
בחלק הדרומי נמצאים אגן יאמטו ואגן צושימה, שבהם הקרום עבה יותר וכולל גושים של קרום יבשתי שנמתח במעבר הזמן.

החלקים הצפוניים של הים עשירים בדגים ולכן חשובים לדיג. יש גם משאבי מינרלים, ובעיקר חול מגנטי. בים נמצאו גז טבעי וכמה שדות נפט. מאז העלייה הכלכלית של מזרח אסיה הפך הים לנתיב ימי מרכזי לתנועה ולמסחר.

השם הבינלאומי המקובל הוא "ים יפן", אך יש מחלוקת בין יפן לקוריאה. יפן מדגישה את השם הזה, שהיה בשימוש מאז המאה ה־19. קוריאה טוענת שהשם קשור לעבר אימפריאליסטי של יפן, ולכן קוראים לו "הים המזרחי". קוריאה הצפונית מעדיפה את השם "הים הקוריאני המזרחי" עבור חלקים מסוימים.
במהלך ההיסטוריה השתמשו בשמות שונים. בשנת 1919 קבעה הלשכה ההידרוגרפית הבין־לאומית (IHB) את השם "ים יפן" בזמן שקוריאה הייתה תחת שלטון יפני. מאז שנות ה־90 המאה ה־20 החזירה דרישת קוריאה הדרומית לשם "הים המזרחי". האו"ם וה־IHO טרם פתרו את המחלוקת באופן סופי.

ים יפן (ביפנית: 日本海) נקרא גם הים המזרחי (בקוריאנית: 동해). זהו ים מוקף ביבשה בחלקו. הוא נמצא בין יפן ליבשת אסיה.
המים נוגעים בארבע מדינות: יפן, קוריאה הדרומית, קוריאה הצפונית ורוסיה.

השטח של הים גדול מאוד, כ־978,000 קמ"ר. העומק העמוק ביותר מגיע לכ־3,742 מטרים.
יש שלושה "אגנים" בים. אגן זהו מקום עמוק במים. האגן בצפון הוא העמוק ביותר.
החוף המזרחי של הים רחב יותר. החוף המערבי צר יותר, בערך 30 ק"מ ברוב המקומות.

הים נוצר לפני מיליוני שנים כשהאיים של יפן נפרדו מהיבשת.
נוצרו גם מצרים (מעברים בין גופי מים). כמה מצרים נפתחו בהדרגה. פתיחת המיצרים הפכה למסלול מיוחד ובכך פסקה הגירת פילים לאיים. מצר לה פרוז נפתח לפני כ־11, 60 אלף שנים ועצר את מעבר הממותות.

בחלקים הצפוניים יש הרבה דגים וזה טוב לדיג. בים יש גם מינרלים וחול מיוחד. נמצאו גם גז ונפט בכמויות מסוימות.
הים חשוב להובלה ולסחר בין המדינות באזור.

יש מחלוקת על השם. יפן משתמשת בשם "ים יפן". קוריאה רוצה שהים יקרא "הים המזרחי". קוריאה הצפונית משתמשת בשם ארוך יותר בעברית "הים הקוריאני המזרחי".
הלשכה ההידרוגרפית הבין־לאומית קבעה את השם "ים יפן" ב־1919. האו"ם והגופים הבינלאומיים עדיין לא קיבלו החלטה חדשה.