ימת סוואן

ימת סֶוָאן (ארמנית: Սևանա լիճ - סוואנא ליץ'; טורקית (בעבר): Gökçe Göl - "ימת השמיים") נמצאת במחוז גחארקוניק במזרח ארמניה. זו הימה הגדולה במדינה, ומימיה משמשים להשקיה ולהפקת חשמל הידרו-אלקטרי. אזור החוף מוגדר פארק לאומי, והחופים משמשים לתיירות ולנופש. תעסוקה מקומית מבוססת בעיקר על חקלאות, דיג, תיירות ושירותים. מפלס, שטח ונפח הימה השתנו רבות במחצית השנייה של המאה ה-20 בגלל פעילות אנושית.

יימת סוואן שוכנת ברכס הקווקז הדרומי, תוצאה של קיפול שהחל לפני כ-25 מיליון שנה. גובה פני הימה הוא 1,898 מטר מעל פני הים. מים מהימה מתנקזים לנהר ההראזדאן, שממשיך אל האראקס ואז אל הים הכספי. ימת סוואן היא ימה אלפינית, ימה שנמצאת בגובה רב.

בשנת 2006 עמד שטח הימה על כ-1,236 קמ"ר. אורכה כ-78 ק"מ ורוחבה עד כ-56 ק"מ. משק השטח שממנו נאספים מימיה (אגן הניקוז) הוא קטן יחסית, כ-3,600 קמ"ר. מדרום לה שוכן דאר אלהג'ס, קבוצת חרוטים וולקניים, והגבוה מביניהם מגיע ל-3,329 מטר.

מי הימה מתוקים ועשירים בדגה. דוגמה בולטת היא הטרוטה הסוואנית (Salmo ischchan), דג אנדמי, כלומר חי רק בימה זו, ושנמצא בסכנת הכחדה. בתקופה הסובייטית הובאו לימה מינים זרים של דגים וסרטנים. מינים אלה תחרו במינים המקומיים ופגעו באיזון האקולוגי.

האזור היה מיושב כבר בפרהיסטוריה. בתקופה העתיקה נקראה הימה גגהאם, ושמה האוררטי היה סואינה, שפירושו "ארץ הימות". האוררטים הקימו לחופיה מספר ערים. יחד עם ימת ואן וימת אורמיה היא נחשבה לאחת משלוש הימות החשובות של ארמניה ההיסטורית.

בשנת 874 הקים המלך אשוט הראשון עם ביתו כנסייה על אי בקרבת חופה הצפון-מערבי. הכנסייה והכנסיות הנוספות הפכו למנזר סוואנאוואנק (Sevanavank). ב-1842 הקימו הרוסים כפר בשם אלנקובה מול האי. הכפר גדל והפך לעיר סוואן, כיום עם כ-10,000 תושבים. במהלך הנמכת מפלס הימה במאה ה-20 הפך האי לחצי אי. משכן הקיץ של נשיא ארמניה שוכן היום על החצי אי ליד המנזר.

במהלך השלטון הסובייטי הוחלט לנצל את מי הימה להשקיה. הביצוע כלל העמקת אפיק הנהר ההראזדאן וחפירת תעלות נוספות. העבודות החלו ב-1933 והסתיימו ב-1949. הימה החלה לאבד כ־מטר לגובה מדי שנה, ושטחה הצטמק בכ־200 קמ"ר. אתרי חוף שהתייבשו חשפו ממצאים ארכאולוגיים מההמאה הראשונה.

ב-1956, אחרי האסון האקולוגי של הימה הארלית, הוחלט להפסיק לשאוב מים ולהעלות את מפלס הימה. עם זאת, שינוי כימי במים גרם לצמיחת אצות רבה ולנזקים למערכת האקולוגית, ולבסוף לאי־יציבות בשנות ה-80. ב-1978 הוקם פארק לאומי סביב הימה והממשל ייסד מרכז מחקר לניטור ושמירה.

בתחילת שנות ה-90 נבנתה תעלת הסטת מים מנהר הארפה אל הימה. השלמת תעלת הוורוטן, יובל אחר, הסתיימה ב-2003 לאחר הפסקות בעבודה כי הסכסוך בנגורנו-קרבאך עצר את הפרויקט. ב-2001 חוקק בית הנבחרים של ארמניה חוק שקבע להעלות את מפלס הימה ל-1,903 מטר, גובה שצפוי לשפר את טמפרטורת המים וריכוז החמצן ולהחזיר איזון אקולוגי.

מפלס הימה חזר לעלות, ובין מרץ 2005 למרץ 2006 עלה ב-39 ס"מ. יחד עם השיפור עולה גם בעיה של הצפה: כ-40 קמ"ר של אדמה נוספים עשויים להיעלם מתחת למים אם הימה תגיע ל-1,903 מטר. רוב השטח המוצף כיום הוא חורש, אתרי נופש ומבנים. הממשלה חוששת שקשה לממן העברות ושינויי שטחים אלה; העלות מוערכת בכ-30 מיליון דולר. סכנות נוספות כוללות זיהום ממי שפכים ונגר חקלאי. אם אזורים שנשקעו לא ינוקו, עצים עלולים להירקב ולהרעיל את המים. בתנאים כאלה יתפתחו ביצות, והמים עלולים לא להתאים לשתייה, מה שישפיע על המערכת האקולוגית הרגישה של הימה.

ימת סוואן נמצאת במזרח ארמניה. זו הימה הגדולה במדינה. אנשים משתמשים במים להשקיה ולייצור חשמל.

הימה נמצאת גבוה על ההר, בגובה 1,898 מטר מעל פני הים. ימה שממוקמת בגובה רב נקראת ימה אלפינית (אלפיני = גבוה). הימה מתנקזת לנהר שנשפך לים הכספי. שטח הימה היה כ-1,236 קמ"ר ב-2006. מדרום יש הרים געשיים גבוהים.

המים מתוקים ויש הרבה דגים. דוגמה חשובה היא הטרוטה הסוואנית (Salmo ischchan). זה דג שחי רק בימה זו, אנדמי (אנדמי = חי רק במקום אחד). מינים שהובאו הנה בעבר פגעו בדגים המקומיים.

האזור נודע כבר בעת העתיקה. לפני שנים רבות בנו כאן ערים וכנסיות. בשנת 874 בנו כנסייה על אי שבחוף. האי הפך לחצי אי כשהמפלס ירד. היום עומד ליד המנזר גם משכן קיץ לנשיא.

במאה ה-20 שינו אנשים את מפלס הימה כדי להשקות שדות. עבודות אלו התחילו ב-1933 והסתיימו ב-1949. המים ירדו והשטח הצטמצם. בשנים הבאות עצרו את השאיבה וניסו להעלות את המים. הקימו פארק לאומי ב-1978 לשמור על המקום.

בתקופה מאוחרת יותר חפרו תעלות להביא מים מנהרות סמוכות. חלק מהתעלות הושלמו בשנות ה-90 וב-2003. ב-2001 נקבע חוק להעלות את המפלס ל-1,903 מטר. בין 2005 ל-2006 המפלס עלה ב-39 ס"מ.

היום המים עולים וחלק משדות והחופים מתמלאים במים. יש גם סכנה מזיהום, כמו ביוב ונגר חקלאי. אם לא יטפלו במקום, המים עלולים להיפגע והדגים והצומח ייפגעו. שמרו על הימה חשובה לאנשים ולחיות.