יע"ל קג"ם

יע"ל קג"ם הם ראשי תיבות של שש מחלוקות בתלמוד הבבלי שבהן ההלכה נפסקה כאביי לעומת רבא. בדרך כלל, כשהתלמוד חלוק בין רבה לאביי, ההלכה נוהגת כרבא. הכלל הזה מצוין כבר בתלמוד, אם כי יתכן שהתקבע מעט אחרי תקופת האמוראים.

(בטקסט המקורי מופיע פירוט לפי רש"י והמקבילות, פה נשמר הכותרת מבלי להוסיף פרטים שלא נזכרו שם.)

רבנו תם מפרש שהאות ל' אינה מסמלת 'חי' שעומד בפני עצמו. הוא אומר שזו שאלה על לידה - האם "זבה" (אישה בהקשר של דיני טומאה וטהרה) שילדה ולא ראתה דם, מחשיבים לה את הימים לצורך ספירת זבה. חכמי נרבונא מציעים פירוש אחר: האות ל' מתייחסת למחלוקת על אדם שיכול לא ליהנות מאיסור, אך אינו מתכוון ליהנות. כלומר השאלה היא על 'אפשר ולא מתכוון'. לפי פירוש זה רבא אוסר, ואביי מכשיר. אביי נוטה לקבל את דעתו של ר' שמעון שמתיר כאשר אין כוונה להנות.

הסבוראים הוסיפו שהלכה כאביי גם במקרה של אדם שעבר עבירה שהתחילה בפשיעה וסופה באונס. בבא מציעא נדחתה דעה זו ונפסק כחובת הדין כדעת אביי. עם זאת, הרמב"ן כתב שאין הלכה כך במחלוקת זו. בענין מלאכת מעמר אביי סבר שאין עימור אלא בגידולי קרקע. הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך הכריעו כך. האור זרוע מביא שמרן רבי אליעזר ממיץ חשש שמעמר יכול להיות גם בחומרות אחרות, ולכן אסר איסוף ביצים שהתפזרו; דעה זו נותרה מיעוט בקרב הפוסקים.

יע"ל קג"ם הם ראשי תיבות לשש מחלוקות בתלמוד הבבלי. שם ההלכה נפסקה לפי אביי ולא לפי רבא. בדרך כלל ההלכה נוהגת כרבא, אך כאן נפסק אחרת.

(הכותרת נשמרת; הפרטים הארוכים הושמטו.)

רבנו תם אומר שהאות ל' שואלת על לידה. השאלה היא אם אישה שילדה בלי לראות דם נחשבת כזבה. (זבה זה מונח לתקנות טהרה.)
חכמי נרבונא אומרים שהאות ל' מדברת על מי שלא רוצה להנות מאיסור. רבא אוסר; אביי מתיר. אביי מקבל גם את דעת ר' שמעון שמותר אם אין כוונה להנות.

יש מקרים אחרים שהלכו כאביי. למשל בתיק פון שעבר מפשע לאונס - אביי אמר חייב, ונפסק כך בבא מציעא. הרמב"ן חולק ולא מקבל זאת. גם במלאכת מעמר אביי אמר שיש רק בגידולי אדמה. הרמב"ם, הטור והשולחן ערוך כתבו כך. האור זרוע מספר שרבי אליעזר חשש שיכולה להיות בעיה גם בדברים אחרים, ולכן אסר לאסוף ביצים שהתפזרו. זו דעה פחות נפוצה.