יעקב יצחקי

הרב יעקב יצחקי (כונה היעב"ץ או בהררי"ץ; 1.9.1846, 11.6.1917) היה הרב הראשי ואב בית דין של דאגסטן, חוקר ההיסטוריה של יהודי הקווקז ומייסד המושבה באר יעקב.

נולד בדרבנט שבדאגסטן לבן ובת קהילה. אביו, הרב יצחק, שימש מנהיג קהילתי. יעקב למד תורה אצל אביו ולימודים חול בבית ספר ריאלי, ושלט ברוסית. בהמשך התנגד לתנועת ההשכלה, שהיא ניסיון לשלב ידע מודרני בחיי היהודים.
בגיל 22 מונה על ידי אביו ונכבדי העדה לרב ראשי ואב בית דין, כלומר לראש בית הדין הדתי. במהלך כהונתו החליף מכתבים עם רבנים וקהילות ברחבי רוסיה, מזרח אירופה, טורקיה, פרס וכורדיסטן, וגם עם אנשי ארץ ישראל ובאירופה.
הוא עודד רבים לעלות לארץ ישראל. לאחר כ־40 שנות מנהיגות התפטר ועלה לארץ עם אשתו ושני בניו. לפני העלייה קשר קשרים עם מנחם אוסישקין מהתנועה ליישוב ארץ ישראל, במטרה לרכוש קרקע לקהילה.
בשנת ה'תרס"ח (1908) הניח אבן פינה והקים את המושבה באר יעקב, שנקראה על שמו. התיישב עם אשתו בירושלים והמשיך בלימוד וכתיבה. במלחמת העולם הראשונה סבלו משפחתו מרעב וממחלות, שני בניו נלקחו לעבודות בצבא הטורקי. רעייתו נפטרה בתחילת יוני 1917, והוא נפטר שבועיים אחריה וקברו בהר הזיתים.

תחומי עניינו כללו ספרות, מדעי היהדות, תיאולוגיה, היסטוריה וארכאולוגיה. היה חבר בחברת "מרבי-השכלה" בפטרבורג ופרסם מאמרים בעיתונות התקופה, בין השאר ב"המגיד", "המלטיץ" ו"הלבנון". רבים מכתביו ואגרותיו אבדו; השאר הועברו לארכיון האוניברסיטה העברית.
כתב גם על קדמות יהודי ההרים וניסה לעקוב אחרי מוצא העדה והקשרים ההיסטוריים שלהם, כולל זיקה להשפעות מממלכת מדי והקשר לעמיתים כמו הכוזרים. בקשה מאקדמיה ללשונות הובילה אותו לחקור ולתאר את דקדוק לשון הטאט, שפת חייהם של חלק מיורדי ההרים.

חיבורו המרכזי נקרא "אהלי יעקב". בעבודה זו ריכז מסורות מקומיות אך גם בדק אותן כמתשאיל היסטוריון ומבחין בין מסורת לעובדה. הוא עסק בשאלות על השתייכות העדה לעשרת השבטים, במקורות לשוניים של התלמוד ובתרומות חכמי הקהילה לעבודות תלמודיות. כדי לאסוף חומר נסע יצחקי ברחבי הקווקז, בדק מצבות, שרידים ושוחח עם שכני הקהילה המוסלמים.

יש לו צאצאים ברוסיה, בקווקז ובארץ ישראל.

הרב יעקב יצחקי (1846, 1917) היה מנהיג יהודי מדרבנט שבדאגסטן. רב = מנהיג דתי. אב בית דין = ראש בית הדין של הקהילה.

אבא שלו היה רב גם כן. יעקב למד תורה עם אביו ולמד רוסית בבית ספר. בגיל 22 מונה לרב הראשי של הקהילה.
הוא רצה שעוד יהודים יעלו לארץ ישראל. ב־1908 הניח אבן פינה והקים את המושבה באר יעקב, שנקראה על שמו. הוא עבר לירושלים עם אשתו ושני ילדיו. בזמן המלחמה המשפחה סבלה. רעייתו נפטרה ב־1917, והוא נפטר זמן קצר אחריה. קברו בהר הזיתים.

כתב מאמרים וספרים על ההיסטוריה של יהודי ההרים. חלק מהכתבים אבדו. כמה מכתביו נשמרים בארכיון האוניברסיטה העברית.
הוא חקר את שפת הטאט. טאט = השפה שמדבר חלק מהיהודים בהרים. מצא מילים מהשפה הזאת בתלמוד.

ספרו המרכזי נקרא "אהלי יעקב". שם רשם סיפורים ומחקרים על מקור אנשי עדתו. נסע לבתי קברות ולחורבות כדי לבדוק כתובות וללמוד היסטוריה.

יש לו נכדים ונינים ברוסיה, בקווקז ובארץ ישראל.