יעקב מרידור

יעקב מרידור (29.9.1913, 30.6.1995) היה לוחם ומפקד במחתרת האצ"ל, חבר כנסת ושר הכלכלה בממשלות בגין ושמיר.

נולד בפולין בשם יעקב ויניארסקי. למד בבתי ספר דתיים וחילונים, והצטרף לתנועת בית"ר. ב-1932 עלה לארץ והצטרף לאצ"ל (ארגון לוחמי ימין שפעל נגד שלטון המנדט הבריטי).

במהלך מלחמת העולם השנייה היה בצוות מבצעים בעיראק. לאחר מותו של דוד רזיאל מונה במאי 1941 למפקד האצ"ל. התגורר בהסתר בזמן זה בתל אביב. בדצמבר 1943 מסר את הפיקוד למנחם בגין והפך לסגנו.

ב־13 בפברואר 1945 הוסגר על ידי פעילי הפלמ"ח והבריטים ונשלח למחנות מעצר באריתריאה ובקניה. הוא נודע בניסיונות הבריחה הרבים ממחנה קרתגו, ושבעה ניסיונות אלה מתוארים בספרו "ארוכה הדרך לחרות". מרידור ויתר על דרכון מזויף שהוצע לו, ונתן אותו ליצחק שמיר כדי להקל את שחרורו.

לאחר קום המדינה חזר לארץ. נעצר אחרי פרשת אלטלנה, וסירב להצעתו להיות סגן רמטכ"ל. נבחר לכנסת הראשונה והשנייה מטעם חרות, ובשנים הבאות כיהן בכנסת עד הכנסת השישית ובטווח הארוך חזר לכנסת ב-1981.

בפוליטיקה כיהן בוועדת החוץ והביטחון, ובהמשך מונה לשר הכלכלה ותיאום בין משרדי הממשלה (1981, 1984).

פעילות עסקית: ב־1951 הקים את חברת "אינקודה" ליבוא בשר משומר. בשנות ה־60 ייסד עם שותפים חברות שינוע ימי וקירור שהפכו למהגדולות בעולם בתחום ההובלה בקירור. בשיאה הפעילה החברה כ־42 אוניות. המשבר האנרגטי של 1973 פגע קשות בנזילות החברה, אוניות נמכרו והחברה חדלה לפעול ב־1977. בכנסת הועברה בשנת 1976 חקיקה שאפשרה לו לפדות אגרות מלווה מלחמה מוקדם, כדי להחזיר חובות.

ב־1981 הכריז על "המצאה" לייצור אנרגיה, אך ב־1982 נחשף שהרעיון נמסר לו על ידי נוכל. הפרשה פגעה במעמדו הציבורי והוא לא חזר לשאת בתפקידים בכירים.

נפטר ב־1995 ונקבר בנחלת יצחק.

רחובות על שמו נקראו בתל אביב, פתח תקווה, אשקלון ובאר שבע. ב־27.4.2003 הונפק בול דואר לזכרו.

היה נשוי לציפורה. לזוג בן ושתי בנות. משפחותיהם חיו שנים רבות באותו בניין בצפון תל אביב.

יעקב מרידור (1913, 1995) היה לוחם ופוליטיקאי ישראלי.

נולד בפולין ועלה לארץ ב־1932. הצטרף לאצ"ל. אצ"ל זה ארגון לוחמים שפעל לפני קום המדינה.

היה מפקד האצ"ל אחרי מות דוד רזיאל. אחר כך מסר את הפיקוד למנחם בגין והיה סגנו.

בשנת 1945 הבריטים עצרו אותו ושלחו אותו למחנות באפריקה. הוא ניסי לברוח כמה פעמים. בריחה אחת הצליחה ב־1948. הוא נתן דרכון מזויף ליצחק שמיר כדי לעזור לו.

אחרי הקמת המדינה היה חבר כנסת ושר כלכלה. עוסק גם בעסקים של אוניות ושינוע מזון בקירור. החברה שלו גדלה והפעילה הרבה אוניות.

ב־1973 משבר באנרגיה פגע בעסקיו. בסוף שנות ה־70 החברה שלו חדלה לפעול.

ב־1981 הוא אמר שמצא דרך חדשה לייצר אנרגיה. זה התברר כטעות, והדבר פגע בו פוליטית.

נפטר ב־1995.

יש רחובות על שמו בכמה ערים. דואר ישראל הוציא בול לכבודו.

נשוי לציפורה. היו להם בן ושתי בנות. כל המשפחה גרה שנים רבות באותו בניין.