יעקב ספיר

יעקב הלוי ספיר (1822, 1885) נולד באשמיאני שבאימפריה הרוסית (כיום בלארוס) ועלה עם משפחתו לארץ ב-1832.

בגיל 12 היה עד לעימותים קשים בצפת ב-1834. ב-1836 עבר לירושלים, למד בישיבה ועבד כמורה, כסופר עדתי ומזכיר קהילת הפרושים (זרם דתי). כתב שירים ומאמרים בעיתון 'הלבנון'.

ב-1859 יצא כשד"ר (שליח לגיוס תרומות) להודו ולאוסטרליה כדי לגייס כספים לשיקום בית הכנסת החורבה. במסעו נחת בתימן אחרי שהייתה בעיה בתשלום על ההפלגה, ופגש את הקהילות היהודיות שם. ביקר גם באינדונזיה ובקהילות בהודו, ורשם מידע על משפחות ומנהגים מקומיים, כולל על בני ישראל שבאזור.

כשחזר ב-1864 אסף חומר על יהודי תימן ופרסם את ספרו אבן ספיר (1864, 1866). בספר שילב מסע-תיעוד עם מחקרים על כתבי-יד ועל כתר ארם צובא. בזכות עבודתו נמשכה תשומת לב ליהודי אתיופיה וליהודי המזרח הרחוק.

גילה והזכיר את הגניזה העתיקה בקהיר (מאגר של כתבים עתיקים), דבר שהניע חוקרים נוספים לחקור אותה. בשנים שלאחר מכן ערך מסעות נוספים לאירופה ולצפון־אפריקה (1865, 1873). בסוף חייו סייע להוציא לאור את ספר השירה של ר' שלום שבזי והוסיף הקדמה לו.

נפטר בירושלים ב-1885 ונקבר בהר הזיתים. על שמו נקראו מושב אבן ספיר והרחובות בירושלים ותל אביב. תרומותיו המחקריות הובילו להכרה הלכתית; הרב יצחק אייזיק הרצוג ציין את חשיבות תצפיותיו.

נשא את בתו של רבי שלמה זלמן הכהן. היו לו חמישה ילדים. חתניו כללו את שמואל ברוך ואת יחיאל ברי"ל. בין צאצאיו בולטים אליהו ספיר ויוסף ספיר.

יעקב הלוי ספיר (1822, 1885) נולד באשמיאני ועלה לארץ בקיץ 1832.

כשהיה בן 12 היו בעיות בצפת והוא ראה התקפות על הקהילה. אחרי זה עבר לירושלים ולמד בישיבה. עבד כמורה וסופר עדתי. כתב שירים ומאמרים.

ב-1859 יצא למסע גדול. הוא היה שד"ר (שליח שאוסף תרומות). נסע להודו, לאוסטרליה ולתימן. בתימן פגש יהודים שונים ולמד על חייהם. חזר עם חומר חשוב והוציא את הספר אבן ספיר ב-1864, 1866.

גילה גם את הגניזה בקהיר. גניזה זו היא מקום שבו נשמרו דפים וכתבים מאוד ישנים. בעקבותיו חקרו אחרים את הממצאים.

נפטר בירושלים ב-1885. יש מקום בשם אבן ספיר על שמו.

היה נשוי והיו לו חמישה ילדים. נכדו היה איש ציבור מפורסם.