יעקב שביט (נולד ב-1944) הוא פרופסור אמריטוס (פרופסור בגמלאות) בחוג להיסטוריה של עם ישראל, באוניברסיטת תל אביב, וסופר. נולד בקריית חיים. כבר בזמן שירותו הצבאי פרסם סיפורים, שירים ומאמרי ביקורת בעיתונים מרכזיים.
למד באוניברסיטת תל אביב. עבודת המאסטר שלו מ-1972 עסקה בתנועה הכנענית; הדוקטורט הושלם ב-1977 ומתמקד בתנועה הרוויזיוניסטית (זרם פוליטי ציוני). ב-2008 מונה לראש החוג בפעם השלישית. שימש אחראי על תוכניות לימוד לקציני צה"ל והשתתף במועצות ציבוריות. בתחילת שנות ה-80 הנחה תוכנית טלוויזיה שקרבה את ההיסטוריה לציבור. לימד גם בארצות הברית ובצרפת.
משפחתו כוללת את הפרופסור למחקר התרבות זהר שביט, ועבודה של ילדיו בתחום האקדמי והעיתונאי.
שביט יזם וערך מספר פרויקטים מחקריים חשובים על היסטוריה של ארץ ישראל. בין 1981 ל-1986 ערך את סדרת "ההיסטוריה של ארץ-ישראל", שהקיפה את תולדות הארץ עד קום המדינה. הוא יזם וערך את "לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1799-1948" יחד עם עמיתים, והוציא לאור פרסומים ששיבצו דמויות ששכחו מהזיכרון.
הוא הקים את כתב העת הקטדי"רה (רבעון מחקר) ב-1976 ושימש כעורכו הראשי. בשנת 1997 ערך את "לקסיקון סטימצקי", אנציקלופדיה שימושית.
אחד התחומים המרכזיים של שביט הוא חקר הימין הציוני, ובפרט התנועה הרוויזיוניסטית. ספרו מ-1978 על התנועה הרוויזיוניסטית נחשב לעבודה מחקרית מקיפה, ויצא גם במהדורה מורחבת באנגלית. יחד עם יעקב גולדשטיין כתב ספר על הקשר בין בן-גוריון לז'בוטינסקי והכשלון בו (1979).
בספרים אלה שביט בחן רעיונות, תכניות והתפתחויות פוליטיות בתוך הימין הציוני. הוא בדק טענות מיתולוגיות על מנהיגים כמו ז'בוטינסקי ובחן את יחסם לפולין, לבריטניה ולשאלת המרד והאלימות הפוליטית. הספרים מציעים קריאה ביקורתית של אידאולוגיות ומיתוסים שהשפיעו על הימין בתקופת הטרום-מדינה.
שביט תרם גם למחקר של ההיסטוריה העירונית, הכלכלית והתרבותית של ארץ ישראל. הוא חקר תרבויות לא-קאנוניות, כלומר התופעות התרבותיות שפחות זוכות לתשומת לב רשמית.
במספר ספרים ומאמרים עסק שביט בהיסטוריה של הרעיונות ובאופן שבו הכותבים כותבים היסטוריה (היסטוריוגרפיה). הוא מתח ביקורת על ה'היסטוריונים החדשים', קבוצה שטענה לפרשנות רדיקלית של תולדות המדינה, וטען שהביקורת שלהם שואפת לפרק את המסגרת החברתית ולא רק לשנות פרשנות היסטורית.
שביט פרסם ספרים היסטוריים ותרגם וחיבר גם שירה, פרוזה וספרי ילדים. בנוסף ערך ספרים ולקסיקונים בתחום ההיסטוריה של ארץ ישראל.
יעקב שביט נולד ב-1944 בקריית חיים. הוא פרופסור בגמלאות באוניברסיטת תל אביב. "פרופסור בגמלאות" אומר שהוא לימד הרבה שנים ועכשיו עובד פחות.
כשהיה חייל כתב סיפורים ושירים בעיתונים. למד באוניברסיטה בתל אביב. את מחקרי התואר הגבוה כתב על חבורה פוליטית ישנה בשם התנועה הרוויזיוניסטית (זהו זרם פוליטי בציונות).
הוא נישא לזוהר שביט, פרופסור למחקר התרבות. יש לו ילדים שעוסקים באקדמיה ובתקשורת.
יעקב ייסד כתב עת אקדמי בשם קתדרה. "קתדרה" הוא ירחון של מאמרים במדע ההיסטוריה. הוא גם ערך ספרים גדולים על תולדות ארץ ישראל ולקסיקון של דמויות חשובות.
שביט כתב ספרים על הימין הציוני ועל ההיסטוריה של היישוב. הוא בדק מיתוסים ורעיונות של מנהיגים ישנים. כמו כן חקר את חיי הערים, הכלכלה והתרבות בארץ.
הוא כתב גם על איך כותבים היסטוריה. שביט ביקר קבוצת היסטוריונים שקראו לשינויים רדיקליים. הוא אמר שביקורת כזו רוצה לפרק את המסגרות החברתיות.
יעקב פרסם ספרים היסטוריים, שירה, פרוזה וספרי ילדים. הוא גם ערך תרגומים ולקסיקונים.
תגובות גולשים