יפו

יפו (בערבית: יאפה) היא עיר נמל עתיקה לחוף הים התיכון. במשך אלפי שנים הייתה עיר עצמאית, וב-1949 אוחדה עם תל אביב והפכה לאחד מרובעי תל אביב-יפו.

האזכורים הראשונים של יפו מופיעים בתעודות מצריות מהמאה ה-15 לפנה"ס. השם קשור לשורש שמי שמתאר יופי, ובמסורות שונות הוא מקושר לדמויות מיתולוגיות ולדמויות מקראיות. יפו מוזכרת בארבעה ספרי מקרא, ובברית החדשה קשורים אליה סיפורים על פטרוס ופלאים שעשה. לאורך הדורות נבנו אגדות רבות שמסבירות את מקור שמה.

יפו העתיקה יושבת על גבעת כורכר, רכס סלעי חולי שנחצב על ידי הים. כורכר, סלע משקע שבו קיימים שכבות חול וסיד, והוא נשחק בקלות על ידי גלים. סביב הגבעה נוצרו ביצות ומרחבים נמוכים שנקראו מרזבה (אזור של אדמות סחף). באזור זה היו פרדסים, בארות ושרידי מבני השקיה ותעלות.
נמל יפו נמצא במפרץ קטן שאיפשר עגינה, אך גם סיכן אוניות בסערה. מעל הנמל משתרעת גבעת יפו, שהייתה נוחה לביצור והגנה. כיום סביב הנמל טיילת ופארק מדרון יפו.

באתר נמצאו שרידי יישוב מתקופות הברזל והברונזה. בתקופת הברונזה היתה יפו חלק מרשת מסחר שהקשרה בין מצרים, הלבנט וקפריסין. בתקופות מאוחרות יותר נכבשה העיר על ידי עמים שונים, ובכל פעם שינתה מעמדה בהתאם לשליטים.

בימי שלטון פרעה ומצריים עתיקה יפו נזכרת באגרות מצריות. בתקופה הפלשתית שלטה באזור אוכלוסייה אחרת. תחת השלטון הפרסי וההלניסטי התפתחה יפו כנמל חשוב. בימי החשמונאים הרסו ונטשו חלקים מהנמל ואז שוקם שוב.
הרומאים שיקמו את העיר וקראו לה פלאביה יופיי. בתקופה הביזנטית אוכלוסייתה הצטמצמה, ובהמשך הכיבוש המוסלמי פגע בחשיבותה יחסית לרמלה. בתקופת הצלבנים שוקמה יפו, שימשה כנמל קדמי לקשר עם אירופה והייתה נקודת יציאה לעולי רגל ומסעי צלב. הצלבנים שיפרו את חומותיה והקימו מבנים נוצריים.

בתקופה העות'מאנית איבדה יפו הרבה מחשיבותה עד שהחלה להתאושש במאות ה-18 וה-19. ב-1799 נכבש המקום על ידי נפוליאון ובמקרים אחרים עברו בו קרבות ומגפות. במאה ה-19 שוקמה העיר בידי מנהיגים מקומיים כגון מוחמד אבו נבוט. בתקופה זו נבנו חומות חדשות, שערים ושורת מבנים.
מאה ה-19 הביאה גם כניסת מתיישבים זרים: מיסיונרים, טמפלרים גרמנים, מתיישבים אמריקאים וקהילות נוצריות אירופיות. פרדסי ההדר שסביב העיר התפתחו ומותג "Jaffa Oranges" הפך שמיש במסחר.

מ-1800 ואילך החלה קהילה יהודית להתארגן ביפו. נרכשו אדמות, נטעו פרדסים ונבנו שכונות יהודיות בפרורי העיר. בשלהי המאה ה-19 נבנתה מסילת רכבת לירושלים (1892), והוקמו בתי ספר ומוסדות קהילתיים. ביפו הגיעו עולי עלייה רבים והיא שימשה שער כניסה לארץ.

ב-1917 כבשו הבריטים את יפו. בשנות ה-20 וה-30 נרשמה עליה במתיחות בין הקהילות. אירועים אלימים ופוגרומים הביאו להגירת יהודים לתל אביב הצעירה שבצפון.
במהלך שנות ה-30 פגעו שביתות ועימותים בנמל ונמרצו המאבקים בין ערבים ויהודים. ב-1947, 1948, בזמן התפרקות המנדט ובראשית מלחמת העצמאות, התרחשה במערכה על יפו בריחה המונית של רוב תושביה הערבים. ב-13 במאי 1948 נשארו בעיר אלפים מעטים בלבד. לאחר קום המדינה יושבו במקום עולים רבים בבתים שהתפנו, וב-1949 הוחלט לאחד את יפו עם תל אביב ל"תל אביב-יפו".

בעשורים שלאחר הקמת המדינה נבנו שיכונים לעולים חדשים, חלק מהבתים העתיקים נהרסו ושיקומם איחר. משנות ה-60 החלה עבודת שימור ובשנות ה-90 התמקדו בשיקום יפו העתיקה ובפיתוח התיירות. בימינו יש ביפו אוכלוסייה מעורבת של יהודים וערבים, תהליכי ג'נטריפיקציה (כניסת אוכלוסיות חדשות ויקרות) והשיח על זכויות דיור ונכסים נפקדים.

יפו משמרת שכונות עתיקות, סמטאות, כנסיות, מסגדים ומנזרים. יש בה מוזיאונים, תיאטראות (כמו תיאטרון גשר) ופסטיבלים שמדגישים מפגש תרבותי. אתרי תיירות ידועים כוללים את הנמל, השוק הפשפשים, כיכר השעון וגבעת יפו. חלק מהמבנים המסורתיים שוקמו והפכו למרכזים אמנותיים ומסעדות.

יפו היא דוגמה לעיר עם היסטוריה ארוכה ורבת שכבות. המרחב משלב שרידים ארכאולוגיים, שכונות מסורתיות, פרדסים לשעבר ופעילות מודרנית של תרבות ותיירות.

יפו (בערבית: יאפה) היא עיר נמל עתיקה על חוף הים התיכון. היום היא חלק מתל אביב-יפו.

את השם יפו שמעו כבר לפני אלפי שנים במסמכים מצריים. במיתוסים מספרים שיפו קשורה לדמויות מקראיות ולסיפורים ישנים.

יפו ישובה על גבעה ליד הים. הסלעים שבגבעה קוראים כורכר, סוג סלע רך, שנשחק בידי הגלים. סביב הגבעה היו פרדסים (שטחים שבהם גידלו עצי פרי) ובארות מים.
נמל יפו הוא מפרץ קטן שבו עגנו אוניות. מעל הנמל ישנה גבעה שמכונה גבעת יפו.

יפו קיימת כבר בתקופות קדומות, והיו בה תקופות של שקט וגם תקופות של מלחמות. בתקופות שונות שלטו בה פרעונים, רומאים, צלבנים, מוסלמים ושליטים אחרים.
במאה ה-19 הגיעו ליפו גם אנשים מאירופה ובנו שם בתים ופרדסים. יהודים, ערבים ונוצרים חיו בעיר לאורך ההיסטוריה.
בשנת 1948 רוב תושבי העיר הערבים עזבו, ואחר כך התיישבו במקום עולים חדשים. ב-1949 אוחדה יפו עם תל אביב.

יפו העתיקה מלאה בסמטאות ציוריות, חנויות וספריות. יש בה נמל יפה, שוק פשפשים ושדרות ישנות. אפשר לראות שם מסגדים, כנסיות ובתים ישנים ששופצו והפכו לחנויות ולגלריות.

היום יפו היא מקום שבו עומדים יחד העתיק והחדש. אנשים מבקרים בה לטייל, לאכול ולצפות בשקיעות היפות מעל הים.