יפן בתקופת הכיבוש האמריקאי

הכיבוש האמריקאי של יפן (1945, 1951) התחיל עם כניעתה לאחר מלחמת העולם השנייה והסתיים עם חוזה סן פרנסיסקו.

יפן הודיעה על כניעה ב-15 באוגוסט 1945, כשהקיסר הירוהיטו קיבל את תנאי ועידת פוטסדאם. ביום הבא הוקרנה ההכרזה ברדיו. ב-2 בספטמבר 1945 נחתם מסמך הכניעה והמלחמה הסתיימה רשמית.
נשיא ארה"ב טרומן מינה את הגנרל דאגלס מקארתור כמפקד העליון של כוחות בעלות הברית ביפן. ברית המועצות קיבלה סמכויות באזורים צפוניים, ואילו ארה"ב קיבלה את האחריות על יפן וקוריאה הדרומית. מקארתור הגיע לטוקיו בסוף אוגוסט וקבע חוקים להתנהלות הכוחות ולסיוע בתזונה ובמשק.
מפעל חלוקת המזון הוקם במהירות, בהתמודדות עם רעב והרס. מקארתור פגש את הקיסר ב-27 בספטמבר וקיבל את תמיכתו. עד סוף 1945 היו ביפן כבר מאות אלפי חיילים אמריקאים.

הצבא והצי פורקו. חרבות לחימה רבות הוחרמו. בחוקה החדשה נוספה "פסקת השלום" (סעיף 9), שאסרה על השתתפות ביפ, וההוצאות הביטחוניות הוגבלו בחקיקה.
מקארתור גם אסר על אימונים באמנויות לחימה לתקופה ראשונית.

חברות משפחתיות גדולות, ה"זאיבצו" (קבוצות תאגידיות), פורקו כדי לזרז תחרות ולמנוע ריכוז כוח כלכלי.

נוהל טיהור של בכירים בזמן המלחמה ופוטרו רבים ב-1946. הוכנה חוקה חדשה שאושרה ב-1947; היא הבטיחה חירויות אזרחיות, ביטלה אצולה והפכה את הקיסר למנהיג סימבולי בלבד. דת השינטו הפסיקה להיות דת מדינה. נשים קיבלו זכות לבחור, ובשנה הראשונה לאחר השינויים בחרו מיליונים בנציגים חדשים.
כדי למנוע התפשטות הקומוניזם, האמריקאים תמכו בבניית מסגרת פוליטית יציבה. המפלגות הישנות שבו לפעול, ואפילו המפלגה הקומוניסטית הותרה כגורם פוליטי.

בשנים הראשונות הקומוניזם נעשה פופולרי בקרב עובדים רבים. ב-1947 הוכנה שביתה כללית, אך מקארתור איים והאיגודים נסוגו. זה הוביל לשקט יחסי במהלך הכיבוש.

מערכת החינוך שונתה למודל 3-3-6: שש שנות יסודי, שלוש חטיבת ביניים ושלוש תיכון. חינוך החובה הורחב ל-9 שנים. אוניברסיטאות ציבוריות נוספו במחוזות רבים. תכנים לאומניים הוסרו, הוכנסו שיעורי דמוקרטיה ולימודים מערביים. השימוש בכתיבה הותאם והטויו קאנג'י נבחר כמערכת תווים רשמית.

ב-1946 אושר חוק שהגביל בעלות קרקע והעניק לאיכרים אפשרות לקנות את הקרקעות. הקרקעות העודפות נרכשו על ידי הממשלה ומוכרו לאיכרים עניים בתנאים נוחים. כך הוחלש הכוח של בעלי האדמות הגדולים.

נוצר בית דין צבאי בינלאומי במזרח הרחוק (משפטי טוקיו). 28 מנהיגים בכירים הועמדו לדין; 25 הרשיעו, ורבים קיבלו עונשים חמורים. אלפי אחרים נשפטו בבתי דין צבאיים ברחבי אסיה.

עם תחילת המלחמה הקרה, ארה"ב שינתה דגש: חשוב יותר לבנות יציבות כלכלית ופוליטית מאשר להנחית טיהורים רחבים. מאות חשודים שוחררו, וחלקם חזרו לתפקידים מרכזיים. הקיסר נותר בתפקידו כסמל המדינה, כדי לשמור על יציבות. מדיניות זו עוררה ביקורת במדינות שנפגעו מהכיבוש היפני.

מקארתור העביר יותר כוח למנהיגים יפניים ב-1949. ב-8 בספטמבר 1951 נחתם חוזה סן פרנסיסקו, והחוזה נכנס לתוקף ב-28 באפריל 1952. יפן קיבלה ריבונות חזרה; עם זאת, כוחות אמריקאיים נשארו בנוכחות שנים רבות.

השינויים הפוליטיים והחברתיים של תקופת הכיבוש השאירו חותם עמוק על החברה והמדיניות היפנית בעשורים שלאחר מכן.

הכיבוש האמריקאי של יפן התחיל אחרי כניעתה במלחמה ב-1945.

יפן נכנעה ב-15 באוגוסט 1945. הקיסר (המנהיג של המדינה) הודיע על זה ברדיו. ב-2 בספטמבר נחתם מסמך הכניעה. הגנרל דאגלס מקארתור הוביל את כוחות בעלות הברית ביפן.
הכוחות עזרו להביא מזון ולארגן את החיים במדינה הרוסה.

הצבא פורק. הרבה כלי מלחמה הושמדו. בחוקה הוכנסה פסקת שלום שאוסרת על יפן להיות מעורבת במלחמות.

חברות גדולות מאוד (זאיבצו, קבוצות תאגידים משפחתיות) פורקו. הוכנה חוקה חדשה ב-1947. החוקה הבטיחה חירויות, הורידה את כוחו של הקיסר והפכה אותו לסמל בלבד. נשים קיבלו זכות להצביע.

שנו את מערכת בית הספר ל-6 שנים יסודי, 3 חטיבה ו-3 תיכון. חינוך החובה גדל. סילבוסים לאומניים הוצאו והוספו שיעורים על דמוקרטיה.

האיכרים הורשו לקנות אדמות. הממשלה מכרה קרקעות בחלקים לאיכרים עניים. זה שיפר את מצבם.

נערכו משפטים נגד מנהיגים יפניים. חלק מהם הורשעו ונענשו.

מאוחר יותר, כשהמלחמה הקרה החלה, ארה"ב שינתה דגש. היא רצתה שיפן תהיה יציבה וחזקה כלכלית. לכן חלק מהאחראים שוחררו וחזרו לתפקידים. הקיסר נשאר כסמל המדינה.

ב-1951 נחתם חוזה סן פרנסיסקו. ב-1952 יפן קיבלה חזרה את עצמאותה. עדיין נשארו חיילים אמריקאים מסוימים לאורך השנים.