הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז, הרב מבריסק) נולד ב-19 באוקטובר 1886. בלט כבר בילדותו כעילוי. היה בנו של רבי חיים מבריסק. נישא לאלטע הענדיל. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שהה בוורשה ונבחר לראש ישיבת תורת חיים (ישיבה = בית לימוד תורני). בשנת 1918, אחרי פטירת אביו, מונה לרבה של בריסק. ראש ישיבת מיר שלח תלמידים ללמוד אצלו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט לקריניצה, ולא חזר לבריסק. התארגן מחדש בוילנה סביב קבוצה של תלמידים מובחרים. בשנת 1941 עלה לירושלים. אשתו ושלושה מילדיו נרצחו בשואה. החל מ-1945 העביר שיעורים בביתו לבניו ולמספר תלמידים נבחרים. בשנותיו האחרונות סבל ממחלת ריאות ושהה בשווייץ מדי פעם. נפטר ב-11 באוקטובר 1959 (יום הכיפורים) ונקבר בהר המנוחות. ההלוויה הוציאה כ-20,000 אנשים. לא נישאו ספדים בהלוויה; הספדו של אחיינו, הרב יוסף דב, התפרסם בשם "מה דודך מדוד".
היה תלמיד מובהק של אביו, שדגל בניתוח מעמיק של ההלכה כדי למצוא את יסודיה. גישתו הדגישה פורמליזם הלכתי (פירוש: התמקדות בצורת הדין ובכללים). זה נבדל מדרכו של החזון איש, שהתבססה על הנמקה מהותית של ההלכה. הרב נודע בקפדנות ובהחמרות במצוות, ובמטרה לצאת ידי כל הדעות במחלוקות. ישיבות בריסק והקהילות המקושרות רואות בו את רבן וממשיכות את שיטתו. דוגמאות לחומרות: הימנעות מאכילת מזון שבושל בכלים של אחרים, ושחיטה והכשרת בשר באופן עצמאי בבית (שחיטה = שיטת השחיטה הטקסית של הכשרות).
היה מתנגד חריף לציונות ולמדינת ישראל, ופעל לערעור סמכותה של הרבנות הראשית. עם זאת, ראה את ניצחון מלחמת העצמאות כניסיון אלוהי ונס. נמנע מהנחיה פומבית ברורה על הצבעה לכנסת. פורסם כרוז שיוחס לו שתמך בהצבעה, אך היו שטענו שהוא מזויף.
היה נחוש במאבק נגד הממסד הציוני, אך התנגד להפגנות פתוחות נגדו. מאבקו התרכז בעניינים הלכתיים-ציבוריים, למשל התנגדות לשירות נשים בצה"ל ומחאה על חפירות קברים. התנגד להסכמים עם דוד בן-גוריון ולדו-שיח עם הציונים. יחד עם זאת, גילה הערכה לכמה רבנים שתמכו בציונות. הוא כתב לרב קוק ביטויים מכובדים, שיבח את הרב הרצוג, והעריך בראשיתית את הרב יעקב משה חרל"פ.
בווילנה ובירושלים הקיפו אותו תלמידים בולטים, ובהם רבי דוד פוברסקי ורבי אליהו חזן. תלמידיו המשיכו להפיץ את שיטתו ולהוציא לאור חלק מחידושי התורה שלו.
היו לו מספר ילדים. שניים נפטרו בילדותם, ושלושה נרצחו עם אמו בשואה.
רוב חידושי תורתו לא נדפסו בשמו. רבים מהם מופיעים בספרי תלמידיו או מתגלגלים בשמועות בעולם הישיבות.
רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז) נולד ב-1886. אביו היה ראש ישיבה. הוא למד והפך לרבה של בריסק. בזמן המלחמה ברח ולא חזר. בשנת 1941 עלה לירושלים. אשתו ושלושה מילדיו נרצחו בשואה. הוא לימד תלמידים בביתו. נפטר ב-11 באוקטובר 1959 והלווייתו התקיימה בירושלים.
היה תלמיד חרוץ ושקדן. למד את ההלכה (חוקי הדת) בצורה מדוקדקת. דגל בקפדנות ובשמירת מצוות. הקיפו אותו תלמידים שבחרו לשמור בדרכו.
התנגד לתנועה הציונית ולשלטון שלה. עם זאת ראה את ניצחון מלחמת העצמאות כנס. לא עודד הפגנות נגד השלטון. העריך כמה רבנים שעבדו אחרת ממנו.
תלמידים בולטים למדו אצלו בוילנה ובירושלים.
היו לו כמה ילדים. כמה מהם נפטרו בילדות. שלושה נרצחו בשואה.
חידושי התורה שלו שמורים בעיקר בספרי תלמידיו.
תגובות גולשים