יצחק עראמה

רבי יצחק עראמה (ה'ק"פ ~1420 - ה'רנ"ה 1495) נודע בהשפעתו כדרשן (עוסק בדרשות) והוגה דעות מספרד של תקופת הגירוש. כיהן כרב וראש ישיבה (מוסד תורני ללימוד) בסמורה, בטרגונה, ב'ברגה' ובקלטיוד. הוא למד בישיבת רבי יצחק קנפנטון ופתח ישיבה משלו, שבה דגש יחסי על קשר קרוב בין הרב לתלמידים ושיטת לימוד מובדלת. = תולדות חייו = נולד באראגון, ובעודו צעיר למד סוגיות תלמוד והלכה. לאחר תקופות בסמורה וטרגונה שתקפו אותם קשיים כלכליים, ייסד ישיבה ב'ברגה' והחל לכתוב את ספרו המרכזי עקידת יצחק. בחיבור זה ניכרת גם התייחסות לתופעה של תהודה סימפתית, רעיון של השפעה הדדית בין כלי נגינה או עולמות שונים. בהמשך עבר לקלטיוד, שם מצא תלמידים וספרים פילוסופיים חדשים. הוא העשיר את מהדורתו השנייה של עקידת יצחק, עמד בענייני קהילה, ביטל פיוט ארוך שהיו נוהגים ביום כיפור והתנגד למיסוד בתי חטא (בתי זנות), בניגוד לדעת חלק מהמנהיגים המקומיים. מסמכים מעידים על פעולות ציבוריות נוספות, כולל חתימות על מכתבי המלצה לעניים העוברים אורח. בזמן גירוש היהודים מספרד (שנת רנ"ב) יצא עם בנו רבי מאיר לאיטליה דרך נמל סגונטו. מגפות ומצוקה פגעו במגורשים בנאפולי. תיאור עלויות מותו אינו חד-משמעי, אך יש רמזים שהוא נפגע קשה באירועים אלימים ונקבר כמי שנקשר לעקידה מילולית, וכמה חוקרים משייכים זאת לפרעות בנאפולי ב־21 בפברואר 1495. = משפחתו = אחיו היה רבי יעקב. בנו הבולט היה רבי מאיר עראמה, שגם הוא נמנה על מנהיגי המגורשים והמשיך לכתוב פירושים לתנ"ך ולתלמוד, ובסופו של דבר התיישב בסלוניקי. מן המשפחה המשיכה שושלת בסלוניקי ובמרוקו, ובמקרים מסוימים צאצאים נודעו כרבנים ומקובלים שייחסו את תוארם לבעל העקידה. = חיבוריו = הספר המרכזי הוא עקידת יצחק, שהורכב ממאה וחמישה שערים. כל שער כלל שלושה חלקים: בעיה פילוסופית, דרוש (דרשה) על הפרשה, וביאורים בשאלות ותשובות. הוא שילב פסוקים, מזמורים, מדרשים וחומר מזוהר (הזוהר הוא ספר קבלי) ויצטט רבים מהמחשבים והפילוסופים היהודיים כגון הרמב"ם, אבן עזרא ואחרים. השתמש גם במקורות יווניים ומוסלמיים, בראשם אריסטו ואל-ע'זאלי. פרסומו של הספר היה רחב. נמצאו מהדורות מוקדמות ומאוחרות, וכן אוטוגרפים שבהם רשם הערותיו. בנוסף לעקידת יצחק חיבר פירושים לחמש המגילות, את חזות קשה (עוסק באמונה ובביקורת על הנצרות ובזהירות מפילוסופיה בלבד), וכן פירוש למשלי בשם יד אבשלום שנכתב לזכר חתנו שנפטר. = עמדותיו = יחסו לפילוסופיה היה מורכב: הכיר בערכה ובתרומתה, אך הציב את התורה גבוהה מהפילוסופיה. הוא העריץ את הרמב"ם אך לא היסס למתוח עליו ביקורת כשנדרש. בנושא ניסים וקיום נבואה קיבל את האפשרות של חריגות מחוקי הטבע במסגרת מיוחדת, ולכן הכיר באפשרות לנבואה גם בזמנו. בעמדה פילוסופית־מוסרית דגל בחופש הבחירה ונאבק בתיאוריות ששוללות אותו. אופן החשיבה שלו שילב מושגים מטבעו המדעי־מוזיקלי, כמו תהודה סימפתית, כדי להסביר השפעות בין עולם המעשה לעולם הרוחני. הוא פיתח שיטות לחיזוק הזיכרון על ידי דמיון וקישורים חזותיים-שמיעתיים, והשתמש בהרבה משלים ציוריים בעבודותיו. בנוסף, הייתה מחלוקת על ציטוטים של עקידת יצחק בפירושו של רבי יצחק אברבנאל. בנו של עראמה האשים גניבה ספרותית, אך חוקרים טענו שמדובר בסיכומים או בהחלפת חומרים בין המחברים, ושבמקרים מאוחרים הועברו לידי אברבנאל כתבי יד מעודכנים להבאתם בשם המחבר.

רבי יצחק עראמה נולד בערך בשנת 1420. קראו לו גם בעל העקידה בגלל ספרו עקידת יצחק. הוא היה רב גדול ודיבר בשבתות. רב הוא מנהיג דתי. ישיבה היא בית ספר ללימוד תורה. = תולדות חייו = בילדותו למד בתלמוד ובמשניות. גדל באזור אראגון שבספרד. למד בישיבה מפורסמת בשם ישיבת רבי יצחק קנפנטון. פתח ישיבה משלו בסמורה ואז עבר לערים טרגונה וברגה. שם התחיל לכתוב את ספרו הגדול עקידת יצחק. בגירוש היהודים מספרד יצא עם בניו לאיטליה. בעיר נאפולי היו מחלות ורבים סבלו. לא ברור בדיוק איך ומתי מת. יש רמזים שאולי נפגע באירועים אלימים בשנת 1495. = משפחתו = אחיו היה רבי יעקב. בנו רבי מאיר המשיך לכתוב פירושים והלך לגור בסלוניקי שביוון. ממשפחתו יצאו רבנים ואנשים חשובים גם בדורות שאחריו. = חיבוריו = הספר הגדול, עקידת יצחק, מחולק להרבה שערים. בכל שער יש שלושה חלקים: רעיון פילוסופי, דרשה (שיחה דתית) ופירוש בשאלות ותשובות. הוא גם כתב ספר בשם חזות קשה, ופירוש למשלי שנקרא יד אבשלום. השתמש במקורות רבים, גם בספר הזוהר (ספר קבלי) ובכתבים של הרמב"ם. = עמדותיו = הוא חשב שפילוסופיה חשובה, אבל התורה חשובה יותר. אהב את הרמב"ם, אבל גם אהב לבקר ולשאול שאלות. האמין שיש ניסים ולפעמים גם נבואה. חשב שאדם בוחר ועושה בחירות בעצמו. רבי יצחק אהב לספר משל קטן כדי להסביר רעיונות. למשל המשל על שני האומנים ושל המראות, שמראה שאפשר לרמות בעיצוב אבל לא לשכפל חן אמיתי.