בית־הכנסת הוא אתר ארכאולוגי בארץ ישראל עם רצפת פסיפס מרשימה. הפסיפס הוא רצפה עשויה אבנים וזכוכית קטנות. האתר שייך לתקופה הביזנטית ונחשב עדות לחיי קהילה יהודית לאחר חורבן בית שני. המבנה הוכרז כגן לאומי.
האתר התגלה ב־1928 בזמן חפירת תעלה. החפירות הראשונות נערכו ב־1929 בידי אלעזר סוקניק. נמצאו גם שכבות קדומות יותר, ככל הנראה מהמאה ה־5. החפירה גילתה פסיפס מהמאה ה־6, שלפי הערכות נחרב ברעידת אדמה בשנת 749 או מוקדם יותר. הציבור ביקש להציג את הפסיפס, ולבסוף הוקם מבנה מגן בשנות ה־30. בשנות ה־50 וה־60 נעשו פעולות שימור נוספות.
בית הכנסת נבנה במתכונת בזיליקה, מבנה גדול עם אולם מרכזי ועמודות. אורכו כ־27.7 מטר ורוחבו כ־14.2 מטר. בקדמתו היה נרתקס, מבואה רחבה. באפסיס (קיר מעוגל בקדמת המבנה) הוצב כנראה ארון הקודש.
שטח הפסיפס המרכזי כ־57 מ"ר. איכות האבנים טובה וצפיפותן גבוהה. בכתובת קצרה מוזכרים האומנים מריאנוס וחנינא.
הפסיפס מחולק לשלושה חלקים. בחלק הקרוב לארון הקודש מופיעה חזית אדריכלית (ייצוג ארון הקודש), מנורות בעלות שבעה קנים, שופר וכלים נוספים. במרכז מתוארת טבעת גלגל המזלות, ובמרכזה דמות הליוס, אל השמש היווני. נוכחות גלגל המזלות העלתה שאלות לגבי יחס בין סמליות כוכבים להלכות נגד עבודה זרה.
בארבע פינות הגלגל מצוירות דמויות שמייצגות את עונות השנה. בכל עונה מצוינים פריטים חקלאיים אופייניים. בחלק השלישי יש סצנה של עקידת יצחק, אברהם, יצחק ומקום המנוחה של איל מחובר לעץ. מעל הסצנה יש דמות שמש עם כף יד, וכיתוב "אל תשלח".
הסגנון משלב מוטיבים ביזנטיים. הדמויות מתוארות בחזיתיות, בלי הדגשה עמוקה של מרחב. חוקרים ראו קשרים בין הייצוגים לסמליות של ירושלים ולממדים קוסמיים.
בשנות ה־40 וה־50 הובל שיקום משמעותי על ידי פרלי ונעמי פלציג ושותפים נוספים. הם פיתחו שיטה של עקירת קטעים על גבי סדינים, ניקוי ואיחוי האבנים, ושיבה לקרקע. לעיתים השאירו מקומות חסרים כדי לא לשנות את המקור יותר מדי.
תאריכו של הפסיפס הוא סביב השנים 518, 527 לפי ראיות מטבעות וכתובת. נמצאו מטבעות של קונסטנטינוס הגדול ושל יוסטיניאנוס, ועקב כך קשרו החוקרים את בניית הפסיפס לתקופת יוסטינוס או יוסטיניאנוס.
זהו אתר ארכיאולוגי בישראל עם רצפת פסיפס יפה. פסיפס הוא תמונה עשויה אבנים קטנות.
האתר התגלה ב־1928 בזמן חפירת תעלה. חפרו שם בשנת 1929. כדי להגן על הפסיפס בנו מעליו מבנה.
בית הכנסת בנוי כמו בזיליקה, אולם גדול עם עמודים. בקדמתו יש אזור מעוגל, האפסיס, שבו עמד כנראה ארון הקודש.
הרצפה מכוסה פסיפס איכותי. על הפסיפס יש ציורים רבים. בחלק המרכז מופיע גלגל המזלות עם אל שמש במרכז.
ברבעי הגלגל יש דמויות שמייצגות את עונות השנה. מצוירים גם כלים של בית המקדש, שתי מנורות שבע־קנים, ושופר.
בחלק נוסף מופיעה סצנה של עקידת יצחק, סיפור מהמקרא. מעליה מצוירת יד מן השמש עם מילים שממשיכות את הסיפור.
פרלי פלציג ושאר שימרו את הפסיפס. הם הוציאו חלקים בזהירות על סדינים. ניקו והדביקו מחדש כדי להחזיר את הרצפה למקום.
המומחים תיארכו את הפסיפס לשנים סביב 518, 527. מצאו מטבעות שעזרו בקביעת התאריך.
תגובות גולשים