רבי יצחק בן יעקב קנפנטון (1360, 1463) היה אחד מחכמי ספרד לפני גירושם. הוא שימש ראש ישיבה, מקובל (חוקר הקבלה, ענף מסוים של מחשבה יהודית), רופא, מתמטיקאי ואיש ציבור.
נולד בקסטיליה בשנת 1360. במשך חייו עמד בראש ישיבה גדולה בסמורה שבצפון‑מערב ספרד. היו לו תלמידים שהפכו למנהיגי הדור, בהם בין היתר רבי יצחק די ליאון, רבי יצחק אבוהב (גאון קסטיליה), רבי יצחק קארו ורבי יוסף עוזיאל. מת בזקנה בשנת 1463, בגיל 103, בפניאפייל שבספרד. דמויות מאוחרות תיארו את חשיבותו והשפעתו בלימוד ובהעמדת תלמידים.
שיטת הלימוד שלו נשענה על שלושה עקרונות ברורים:
1) פירוש כל מלה וכל אות, יש לפרש אפילו מילים קצרות. הוא דרש פירוט גם בדברי הראשונים, כמו רש"י והרמב"ן, כי שפתם נחשבה מדויקת.
2) התאמה מדויקת בין הלשון למובנה, הפרשנות חייבת לנבוע באופן טבעי מהלשון, ולא בכח.
3) ראייה של שני צדדים בלבד בסוגיה, צד אחד הוא "תרצן" (מגן או טוען), והצד השני הוא "מקשן" (מנסה להפריך). צריך לשמור על אחידות הסברות ולהסביר שינויים בהן.
מעבר לכללים אלה פיתח דרך חלוקה (פלפול) שבודקת מה הכתוב בעצם משנה, מה יקרה במקרה ההפוך, ואילו דינים נוצרים מכך. דוגמה ליישום הגישה נראית בתחילת שיטת קידושין אצל בית יוסף.
ספרו היחיד ששרד הוא "דרכי התלמוד", עבודה שיטתית על כללי לימוד סוגיות התלמוד. מהדורות מודרניות פורסמו, ביניהן מהדורת הרב ישראל אריאל (תשע"ט) ופירוש על ידי דוד סקטון (תש"פ). יש גם מסורות קבליות הנמסרות על שמו, אך רעיונותיו הקבליים לא נודעו בכתב.
רבי יצחק בן יעקב קנפנטון חי בין 1360 ל‑1463. הוא היה רב גדול. הוא היה ראש ישיבה. ישיבה היא מקום שבו לומדים תורה.
נולד בקסטיליה שבספרד. הנהיג ישיבה בסמורה. היו לו תלמידים חשובים. הוא חי עד גיל 103 ומת בפניאפייל.
היו לו שלושה כללים פשוטים:
1) לפרש כל מילה ואפילו כל אות. כך לא מפספסים רעיון.
2) לוודא שלשון הכתוב תואמת למה שמבינים.
3) בכל ויכוח יש שני צדדים בלבד. צד אחד מגן, והוא "תרצן". הצד השני מנסה להטיל ספק, והוא "מקשן".
הוא גם בדק מה הכתוב משנה לעומת מה שהיינו חושבים מלכתחילה.
נשאר ממנו ספר אחד בלבד, "דרכי התלמוד". הספר מסביר איך ללמוד גמרא נכון. יש מסורות על מעשיו בקבלה, אבל רעיונות הקבלה שלו לא נכתבו.
תגובות גולשים