יקנעם (מושבה)

יקנעם היא התיישבות שיתופית (יישוב שבו התושבים פועלים יחד) במערב עמק יזרעאל.
המושבה הוקמה ב‑1935 על ידי עולים מאירופה, מעיראק ויולדי הארץ, ונוהלה על‑ידי ועד מקומי.
התוכנית המקורית הייתה להקים מושבה גדולה למאות משפחות, אך היא שמרה אופיה הכפרי והפכה ליישוב קהילתי.

בראשיתה הוליכו לגיוס כספים לטובת היישוב מובילים כמו יהושע חנקין. בשנת 1934 רכשה חברת הכשרת היישוב קרקע גדולה בסביבת תל יקנעם.
התוכנית כללה הקמת מושבה למשפחות חקלאיות וקליטת עולים נוספים.
המשפחה הראשונה שהתיישבה חיה בתחילה באוהל ובהמשך בצריף, תחת תנאים קשים.
ב‑1 בדצמבר 1935 הגיע גרעין מהקיבוץ הזורע והחלו לחפור בארות ולבנות צריפים.
עד סוף 1943 היו במושבה כמה עשרות משפחות חקלאיות וכן משפחות שאינן חקלאיות.

הישוב השתייך לוועד גוש נהלל. בסוף 1945 הוקמה מועצה מקומית נפרדת.
ביולי 1950 הוקמה למעלה על ההר מעברה (מחנה מעבר לעולים), שהפכה במהרה לשכונות קבע.
המעברה קלטה מאות משפחות עולים, ובשנים הבאות נבנו בתים קבועים לפי תכנית עירונית.
בשנת 1952 פעל בבית‑ספר אחד ילדי מעברה ומושבה יחד, דתיים וחילוניים.

עד שנת 1964 מנתה האוכלוסייה כ‑4,300 תושבים, כאשר חלק קטן עדיין התגורר במושבה החקלאית.
ב‑1967 הופרדה המושבה מהמועצה המקומית; השם "יקנעם" הוקצה למושבה, והשם הרשמי של המועצה שונה.
מאז המושבה משתייכת למועצה האזורית מגידו.

הרכיב "עַם" בשמות המקומות מקורו במילה שמית עתיקה. משמעותה קשורה לקיבוץ אנשים או לציבור.
מושבה נקראה על שם תל יקנעם המקראי הצפון‑לי, שמוזכר בספר יהושע.

יקנעם היא מושבה. מושבה פירושה כפר של אנשים שחיים יחד.
היא נמצאת במערב עמק יזרעאל.
שמה מגיע מתל יקנעם העתיק שמצפון לה.

יקנעם הוקמה ב‑1935 על ידי עולים מאירופה, מעיראק ותושבים ילידי הארץ.
הם רצו להקים כפר גדול, אבל בסוף נשארו פחות משפחות.
אנשים עסקו בחקלאות: פרות, תרנגולות, פירות ופרחים.

ב‑1950 נבנה ליד המושבה מחנה לעולים. מחנה כזה נקרא מעברה.
מאוחר יותר נבנו שם בתים וקמו שכונות.
בשנת 1967 המושבה נפרדה מהמועצה המקומית והמשיכה כחלק מהמועצה האזורית מגידו.

ביקנעם עמדו גם מוקדי חינוך משותפים, ושם למדו ילדים דתיים וחילוניים ביחד.