"ירידת הדורות" ביהדות היא השקפה שמניחה שהדורות הקדומים היו גבוהים יותר ברוחניות ובחכמה. כלומר, בעבר האנשים היו קרובים יותר לאל ולעתים גם חכמים ומנבאים יותר ממה שאנו היום.
מקורות בתלמוד מדברים על ההבדל בין "דורות אלו" לדורות קודמים. הם משתמשים במטפורות שבהן מי שהיה בעבר נראה גבוה ונאצל יותר מאדם בתקופתנו. כמה מן האמרות האלו מביאות תחושה של הידרדרות בהיסטוריה.
הדיון שואל באילו תחומים יש פחיתות. כמה דוגמאות מהמסורת:
- הקשר לאל, ירידה בנבואה (נבואה = חזון ותקשורת אלוהית) וברוח הקודש (השראה דתית).
- רמת הצדיקות והאדיקות האישית ירדה לעתים לפי הפסוקים והאמרות.
לדעות אלו יש השלכות מעשיות: הן משפיעות על איך מייחסים חשיבות לדעות קדמונים בפסיקת הלכה (קביעת דין). בטענה הזו לא מקובל לראות כשל לוגי כמו "אד הומינם" (להתייחס לאדם במקום לטיעון); במסורת מקבלי הדברים מדורות קודמים נחשבו בעלי משקל גדול.
יש גם הסבר אחר: אמרות חז"ל על ירידה מציינות מצב בלתי רצוי, אבל לא כתופעה טבעית מחייבת. כלומר אפשר וצריך להשתפר ולהיות טובים יותר מהאבות. הרשב"ץ השתמש ברעיון זה כדי להסביר מצבים שבהם צריך לשנות איסורים בגלל שינוי יכולת האנשים.
חלק מהפרשנים, למשל ר' אברהם אבן עזרא, טענו שכל בני האדם שווים בכל הדורות. אחרים ראו במקורות ראיה להתקדמות: למשל האמירה שמדגישה סדר היסטורי של "תוהו, תורה, ימות המשיח" התפרשה על ידי חלק מהפרשנים כהוכחה לעלייה הדרגתית.
הוגים מודרניים ודתיים מסוימים קיבלו רעיון של התפתחות היסטורית. הרב א.י. הכהן קוק ראה בהתפתחות תהליך שבו ההוויה עולה ומתבהרת, ושילב רעיונות אלו עם מסורת הקבלה ולחלק מהתפיסות של רמח"ל.
מתנגדים לרעיון ההתפתחות טענו שמקורות חז"ל מצביעים על נקודות אחרות, ושיש מדדים המציינים הידרדרות מוסרית בזמנים מודרניים. הם הביאו דוגמאות לאירועים קשים כדי לתמוך בטענה שאין שיפור כללי.
יש גם גישות שילוביות. לפי גישה כזו, יש ירידה ברמת הפרט (אדם בודד פחות מהעבר) אבל עלייה בהיקף הידע והכלל, "ננס על גבי ענק": הדור המאוחר רואה רחוק יותר, אך עומדו האישית נמוכה יותר. ביטויים דומים הופיעו אצל מקובלים ומחשובי ימי הביניים.
המקורות בדרך כלל משווים עבר להווה ולא בוחנים ישירות את העתיד. לכן יש מי שטוענים שתקופת הגאולה תהיה עלייה, ושאם מישהו מחשיב את זמנו כתקופת גאולה הוא יכול לראות בה השתבחות ולא ירידה.
הרעיון נקרא "ירידת הדורות". זה אומר שאנשים פעם היו קרובים יותר לאל.
חלק מהסיפורים בתלמוד אומרים שהדורות הקודמים היו גדולים יותר. הם משתמשים בתמונות שמראות הבדל בין אז לעכשיו.
המסורת מזכירה כמה תחומים:
- קרבה לאל, בעבר היו נבואות. נבואה = רעיון שמגיע מהשמיים.
- רוח הקודש = השראה אלוהית.
- צדיקות = מעשים טובים.
עקרונות אלה השפיעו על הדרך שבא אנשים מקבלים דעות עתיקות בענייני חוקי דת.
יש מי שצריך רק לומר שהמצב לא טוב, ולא שאי אפשר להשתפר. אפשר ללמוד ולהיות טובים יותר מהאבות.
חלק חושבים שהכול שווה בכל הדורות. אחרים אומרים שהעולם מתפתח ויתקדם עם הזמן.
חלק מהחכמים, כמו הרב קוק, חשבו שהעולם מתקדם ושהדברים משתפרים בהדרגה.
יש גם רעיון משולב: אנשים בודדים אולי פחות טובים היום, אבל יש יותר ידע וספרים. כך הדור החדש רואה רחוק יותר.
הרבה מקורות משווים רק עבר להווה. אבל יש מי שמאמין שבעתיד, בתקופת הגאולה, יהיה שיפור גדול.
תגובות גולשים