הירמוך (בערבית: נهر اليرموك) הוא נהר שזורם ממזרח למערב ונשפך לנהר הירדן בנהריים. הוא מפריד בין הגלעד מדרומו לבין חורן, לבשן ולגולן מצפון. הנהר מתחיל בבקעת דמשק ומנקז מי החרמון, הר הבשן, הלג'ה ובקעת חורן.
יובליו העיקריים הם נחל רוקד, נחל עלאן ונחל חריר מצפון, ונחל שאללה מדרום. חלק מיובליו מתחילים במורדות החרמון וברי הרי עג'לון. באזור שפך רוקד יש נקודה שבה נפגשים גבולות סוריה, ירדן וישראל, הקרויה "משולש הגבולות".
ייתכן שהשם ירמוך קשור לירידה מאזור מעכה (ירד-מוך), בדומה לשם הירדן.
אורכו של הירמוך כ־177 ק"מ. אגן ההיקוות שלו (השטח שממנו זורמים המים לנהר) משתרע על כ־7,247 קמ"ר, רובו בסוריה. באגן יורדים כ־200, 400 מ"מ גשם בשנה במרבית האזור, ובמדרונות ההרריים הכמויות עולות ל־500, 1,100 מ"מ. לכן הנהר זורם כל השנה. הממוצע ההיסטורי של הזרימה השנתית היה כ־460 מיליון מ"ק מים.
הספיקה (הקצב שבו זורמים המים) ירדה מאוד בגלל שאיבת מים ומאגרים. מדידות בישראל מראות ממוצע של כ־121 מיליון מ"ק לשנה (1978, 2024), ובשנים 2004, 2024 כ־44 מיליון מ"ק לשנה. השיטפון הגדול נמדד בתחילת 1992 בעקבות גשמים כבדים והפשרת שלגים; שיא רגעי של 722.5 מ"ק/ש' נמדד ב־5 בפברואר 1992. מנגד, בערכי שיא של בצורת נמדדו רק כמה מ"ק לשנייה, והנמוך ביותר היה 1.4 מ"ק/ש' ב־5 באוגוסט 2022.
כ־5 ק"מ ממזרח לפתח הנהר אל הכנרת נמצאים חמת גדר, מעיינות חמים הידרותרמיים. באתר ארבעה מעיינות חמים, ושפיעתם נמדדת בעשרות עד מאות מ"ק לשעה.
על שפך הירמוך לירדן הוקם בשנת 1930 מפעל חשמל הידרואלקטרי ליד נהריים. לצורך איגום המים הוקם סכר נהריים. בשנים 1938 ו־1942, 1943 נבנו אמות מים להובלת מי הירמוך להשקיה, אך מפעלים אלה ננטשו מאוחר יותר.
כיום רוב מי הנהר נאסרים במתקנים בסוריה, וחלקים במתקנים של ירדן וישראל. ניצול המים מבוסס על הסכמים בינלאומיים בתיווך ארה"ב. ירדן הסיטה מים מערבה לתעלת הע'ור להשקיית בקעת הירדן. סוגיות ניצול המים היו מקור למתחים בין מדינות. בשנות ה־2000 הוקם סכר אל־וחדה על הגבול ירדן, סוריה.
לפי הסכמים, ישראל זכאית ל־25 מיליון מ"ק מים בשנה. מים אלה מועברים בצינור לכנרת ומשמשים להשקיה בעמק הירדן ובעמק בית שאן.
סכר אל־וחדה נבנה על הירמוך בגבול ירדן, סוריה. אורכו כ־110 מטר ונפח האחסון שלו כ־115 מיליון מ"ק. הסכר נועד לספק מים לירדן ולתמוך באספקת אנרגיה לחקלאות ולצריכה, ומומן בעיקר על ידי קרנות ופיתוח אזוריות לצד תרומת ממשלת ירדן.
מפלי תל שיהאב בולטים בגובהם ובסביבתם הארכאולוגית. התל וסמוך לו ערוצי נחל שחוצים את הירמוך. האתר נחשב כאחד המועמדים לאתר העיר הקדומה ינעם. ב־1900 נמצאה סטלה של סתי הראשון, ובחפירות ב־1925 נמצאו חרסים מתקופת הברונזה.
ראשי היובלים: נחל מיצר, נחל רוקד, נחל עלאן, נחל שמייס, נחל חריר, ואדי אד־דאהב ונחל שאללה. מדרום זורמים יובלים כמו נחל זאדי ונחל שיהאב.
הירמוך שימש גבול טבעי בין מישורי חורן והבשן לבין הרי הגלעד. בתקופות שונות שימש קו גבול בין ממלכות ותרבויות שונות.
דרך שעברה בקניון הירמוך הייתה אחד הנתיבים המרכזיים ממערב לחרמון ולגלעד. יתכן שהאזכור בתנ"ך ל"הנהר" מתייחס לירמוך, אך יש גם מי שסבור שהוא מתייחס לפרת. בתלמוד מוזכר הירמוך כאחד מארבעת הנהרות המקיפים חלקית את ארץ ישראל.
באתרים כמו שער הגולן נמצאו כלים ופסלונים מהתקופה הנאוליתית (כ־6400, 6000 לפני הספירה), המעידים על תרבות מקומית שהתקיימה באזור הירמוך.
בתקופת הברונזה נמצאו שרידים ארכאולוגיים בגולן ובאזור מדרום לסוריה. העיר אבילה מוזכרת במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה־14 לפני הספירה. בתקופת הברזל קו הגבול בין ארם וממלכת ישראל לעיתים עבר לאורך הירמוך. בתקופה ההלניסטית והרומית היו כאן ערים כמו סוסיתא וגדר; פומפיוס כבש את האזור ב־64, 63 לפנה"ס. בתקופה הביזנטית, ב־636, קרב הירמוך סייע למעבר השליטה לארצות ערביות.
בשנת 1905 נבנה קטע מהרכבת העמק באפיק הירמוך. בין 1932 ל־1948 פעל מפעל החשמל ההידרואלקטרי של נהריים. במלחמת העצמאות פלשו כוחות דרך ערוצי הירמוך. אחרי 1948 משמש חלקו התחתון של הנהר כגבול בין ישראל לירדן, ובמעלה הנהר כגבול בין ירדן לסוריה.
בשנים האחרונות התקיימו הסכמים בין המדינות על ניהול המים. ב־8 ביולי 2025 חתמו ירדן וסוריה על הסכם לשיתוף וניטור שימוש במימי הירמוך. בהסכם הוסכמו צעדים נגד בארות לא חוקיות, והוצעו שיתופי פעולה כמו זריעת עננים להגברת גשמים והעברה זמנית של מים בקיץ 2025.
הירמוך הוא נהר גדול שזורם ממזרח למערב ונשפך לנהר הירדן. הנהר מפריד בין דרום הגלעד לצפון חורן, בשן וגולן. הרבה נחלים קטנים זורמים לתוכו. נחלים אלה נקראים יובלים, נהרות קטנים שנשפכים לנהר גדול.
הנהר מגיע מהר החרמון ומהרי הבשן. אורכו כ־177 ק"מ. הוא זורם כל השנה בגלל גשמים ושלג בהרים. האזור שאוסף את המים לנהר נקרא אגן ההיקוות, שטח שממנו זורמים כל המים לנהר.
יש ליד הנהר מעיינות חמים בשם חמת גדר. מעיין חם הוא מים חמים שיוצאים מהאדמה. במאה ה־20 בנו ליד השפך מפעל חשמל מהמים. סכר הוא חומת בטון שעוצרת מים. לאורך השנים נבנו סכרים ומאגרים כדי לשמור מים ולהשקות שדות.
הירמוך חשוב גם בעבר. יש במקום אתרים ארכאולוגיים. חוקרים מצאו חרסים וכלים ישנים מאוד. לפני מאות ואלפי שנים הנהר שימש גבול בין מדינות ועבר בו מסלול דרכים.
היום מדינות כמו ירדן, סוריה וישראל משתמשות במים של הירמוך. בשנת 2025 ירדן וסוריה חתמו על הסכם לשתף מים ולפקח על השימוש בהם. זה נועד לעזור לשמור על הנהר ולחלק את המים.
תגובות גולשים