ישועים

הישועים (בלטינית: Societas Iesu), המכונים גם יֵשׁוּעִים, הם מסדר דתי בכנסייה הקתולית. המסדר הוקם ב-1534 על ידי איגנטיוס מלויולה במטרה להתמודד עם התפשטות הרפורמציה הפרוטסטנטית, בעיקר באמצעות חינוך ומיסיונים. הישועים הפכו לאחד המסדרים הבולטים בכנסייה, ומילאו תפקיד מרכזי ברפורמציית הנגד, תנועת התגברות פנימית בכנסייה הקתולית כנגד הרפורמטורים.

ב-15 באוגוסט 1534 נשבעו איגנטיוס ושישה חברים בפריז להקים את "המסדר של ישוע". הם קיבלו ברכה אפיפיורית ב-1540 בבולה Regimini militantis, שבה תחילה הוגבל מספרם. איגנטיוס כתב את חוקת המסדר, שאומצה בשנים הבאות והדגישה ציות חזק לאפיפיור (ראש הכנסייה הקתולית) ולראשי המסדר. מוטו המסדר היה Ad Majorem Dei Gloriam, כלומר "למען תהילת האל".

הישועים התמקדו בחינוך ובהטפת נאמנות לדוקטרינה הכנסייתית. כלי מרכזי שלהם היו "התרגילים הרוחניים", ספר של תפילות, הנחיות למדיטציה (חשיבה רוחנית) וסדנה אישית בת כ-28, 30 ימים שנקראת מפלט (retreat), שבה מקבל המתאמן הדרכה רוחנית.
בתי הספר הישועיים משכו את האליטה באירופה בזכות שיטות הלימוד המתקדמות. הישועים גם קידמו הפגנת טקסיות ומראה מפואר בכנסיות, כדי לחזק את הנאמנות לקתוליות.

בתוך המסדר היו גם "נוצרים חדשים" ממוצא יהודי. במהלך המאות ה-16, 17 הוטלו בחלק מהמקומות חקיקות של "טוהר דם" (בדיקות מוצא) שאיסרו קבלה של מועמדים מרקע יהודי או מוסלמי. חלק מהאיסורים בוטלו מאוחר יותר, אך בדיקות רקע נמשכו לתקופות ארוכות.

הישועים הפיצו מיסיונים (שליחות מטיפים דתיים) באסיה ובאמריקה. הם פעלו ביפן ובסין, והגיעו גם לטיבט באמצע המאה ה-17. בדרום אמריקה ייסדו הישועים קהילות אינדיאניות מסודרות שנקראו "רדוקסיונס" (Reducciones). בקהילות אלה שקדו על חינוך וקריאה וכתיבה, ותיעדו שפות מקומיות. הישועים ייסדו ערים כמו סאו פאולו וריו דה ז'ניירו והשפיעו על חינוך האינדיאנים.

ב-1541 הגיעו ישועים לאתיופיה בליווי משלחת פורטוגזית כדי לסייע במלחמה נגד כוחות שכנו. תחת השפעת הישועים המיר הקיסר סוסניוס את דתו לקתוליות. השינוי גרם לסכסוך פנימי ולפגיעות ביהודים ובקהילות אחרות. לבסוף הוגלו הישועים והזרים מאתיופיה ב-1633 על ידי הקיסר פאסילידס.

במאה ה-18 התגברה ההתנגדות לישועים במדינות כמו פורטוגל, צרפת וספרד. ב-1773 חתם האפיפיור קלמנס ה-14 על צו שסגר את פעילות המסדר ברוב המדינות. פעילות המסדר נשמרה רק באימפריה הרוסית. בתחילת המאה ה-19 המסדר חודש על ידי האפיפיור פיוס השביעי. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה גדל מספר חבריו מאוד, ובשנות ה-50, 60 הגיע המספר לכ-36,000.

נכון ל-2016 היו במסדר כ-16,378 חברים, מתוכם 11,785 כמרים. בהמשך צויין שמספר המשרתים עומד על כ-19,216 ב-112 מדינות. בראש המסדר עומד כיום האב ארתורו סוסה. פעילות המסדר מתמקדת בחינוך גבוה, מיסיונים, זכויות אדם וצדק חברתי. הישועים מנהלים מכללות ואוניברסיטאות ברחבי העולם, ובארצות הברית מפעילים כ-50 מוסדות חינוך על-תיכוניים. כמה חברים במסדר השפיעו על פיתוח "תאולוגיית השחרור" באמריקה הלטינית, תנועה שנויה במחלוקת בקרב הפיקוח הכנסייתי. ב-13 במרץ 2013 נבחר האפיפיור פרנציסקוס, האפיפיור הראשון שהגיע ממסדר הישועים.

הישועים הם קבוצת נזירים קתוליים. מסדר זה נוסד ב-1534 על ידי איגנטיוס מלויולה. הם רצו ללמד אנשים ולשלוח שליחים דתיים (מיסיונים).

איגנטיוס וחברים אחרים נשבעו להיענות לצו האפיפיור (ראש הכנסייה) ולעזור לאחרים. הם קיבלו אישור רשמי מהאפיפיור ב-1540. המסדר למד שמלבינים את שמם למען תהילת האל.

הישועים כתבו את "התרגילים הרוחניים". זהו ספר שמלמד תפילות ומדיטציה (חשיבה שקטה). יש להם סדנאות של כמה ימים בשם מפלט, שבהן אנשים מתרכזים בלימוד רוחני.
בתי הספר שלהם היו ידועים בלימוד איכותי. הם לימדו ילדים צעירים ובוגרים שיטות לימוד חדשניות.

הישועים יצאו ליעדים רחוקים כמו יפן, סין וטיבט. בדרום אמריקה הם סייעו לאוכלוסיות מקומיות ולימדו קריאה וכתיבה. הם גם שרתו בקווי מנהל וביססו ערים חדשות.

הישועים עבדו עם פורטוגזים באתיופיה במאה ה-16. בזמן זה נוצרו מחלוקות בין קבוצות דתיות. לבסוף גורשו הישועים מאתיופיה ב-1633.

במאה ה-18 אסרו על הישועים לפעול במדינות רבות. מאוחר יותר האפיפיור החזיר את המסדר לפעולה. אחרי מלחמת העולם השנייה גדל מספרם.

ישועיים מנהלים בתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות בעולם. המסדר פעיל בכ-100 מדינות. בראש המסדר עומד האב ארתורו סוסה. ב-2013 נבחר פרנציסקוס, שהיה הישועי הראשון שהפך לאפיפיור.