ישיבה ציונית

ישיבה ציונית היא ישיבה (מוסד ללימוד תורה) המזוהה עם הציונות הדתית, זרם שמשלב הזדהות לאומית עם מחויבות דתית.


הרב אברהם יצחק הכהן קוק זיהה בתחילת המאה ה-20 צורך בישיבה שתתאים לחיים החדשים בארץ ולמתפלגים הדתיים שביישובים החדשים. בעיות דומות חוו חברי הפועל המזרחי, שלא התאימו מבחינה חברתית ותרבותית לישיבות החרדיות.

בשנת 1938 הרב משה צבי נריה הקים את ישיבת כפר הרואה עבור הציונות הדתית. אחרי קום המדינה הפער מהישיבות החרדיות גדל, ובשנות ה־50 וה־60 הוקמו ישיבות נוספות מתוך בקשה של תלמידי תנועות הנוער ללמוד במסגרות תואמות. בשנות החמישים הוסדר מסלול "הסדר" (ישיבת הסדר, ישיבה שמשלבת לימוד ושירות צבאי מקוצר), והוא תרם רבות לצמיחה של ישיבות ציוניות.

לאחר מלחמת ששת הימים קמו ישיבות גם באזורים שנכבשו. בעשורים הבאים מספר הישיבות גדל מאוד, והיום קיימות מעל מאה ישיבות ציוניות בארץ.


הישיבות הציוניות שומרות על סדר יום ישיבתי רגיל ולימוד גמרא (הספר התלמודי), אך מייחדות זמן משמעותי ללימודי אמונה ומחשבה יהודית, תחום שפחות נפוץ בישיבות חרדיות. בחלק מהישיבות יש דגש גדול על תנ"ך בעומק, ובחלקן משלבים גישות שונות ללימוד גמרא: דגש על השלכות מעשיות ("אליבא דהלכתא"), דגש מחשבתי או העמקה באגדות.

יש ישיבות שמאפשרות גם קריאה מבוקרת בספרי מחשבה חיצוניים, כששומרים על גבולות ברורים למה שמתקבל בבית המדרש.


השדה מגוון ודינמי. ניתן לחלק את הישיבות לקבוצות עיקריות, שכל אחת מאופיינת בהשקפה ובסגנון לימוד:

- מרכז הרב ובנותיה: יוצאות מישיבת מרכז הרב (הוקמה על ידי הרב קוק ב־1924). קבוצות אלה פתוחות יחסית לשילוב מוסדות חינוכיים שונים.

- ישיבות הקו (הר המור ובנותיה): מושפעות מדרך הרב צבי טאו; מדגישות את תורת הרב קוק ואת פרשנותו.

- ישיבת הר עציון ובנותיה: "הגוש" משקף שילוב של לימוד ליטאי עמוק (שיטת בריסק) יחד עם השפעות מחשבתיות וחסידיות, והצגתה כפתוחה פוליטית יחסית.

- ישיבות "החסידות החדשה": שילוב של רוח חסידית בתוך המסגרת הציונית-דתית, עם דגשים שונים בעבודת ה'.

- בלתי מזדהות ואחרות: ישיבות שקשה לתייג, כולל כמה ותיקות שנותרו קרובות יותר לסגנון המסורתי.

בתוך כל קבוצה יש שונות רבה. ראשי ישיבות ובוגרים שפועלים במסגרות שונות משפיעים על אופיין.


מתוך ישיבת מרכז הרב יצאו כמה עמדות וקבוצות משנה. ב־1997 נוצרה הפיצול ל"הר המור" בעקבות מחלוקות על הנהגה ותכנים. המחלוקות האלו הביאו לעיצוב מושגי "ישיבת הקו" שמאפיין מסגרות קרובות לרעיון של הרב טאו.


לכל קבוצה יש משקלות שונים: חלק מדגישות יותר גמרא בסגנון ליטאי, אחרות שמות דגש על מחשבה, אמונה ותנ"ך. יש גם הבדלים בגישה למדינת ישראל ובנושאים פוליטיים, מה שמשפיע על מפת הישיבות והקשרים בין המוסדות.

סיכום בסיסי: ישיבות ציוניות הן מוסדות דתיים-לאומיים שמגוון דרכי הלימוד והארגון שלהם משקף את הרבגוניות הפנימית של הציונות הדתית, ממסגרות שמרניות ועד מסגרות פתוחות יותר במחשבה ובפוליטיקה.

ישיבה ציונית היא ישיבה (בית‑ספר לתורה) של אנשים דתיים שאוהבים גם את ארץ ישראל.


הרב אברהם יצחק הכהן קוק רצה ישיבות שמתאימות לעולים ולאנשים שחיים במושבות.

בשנת 1938 הרב משה צבי נריה הקים את ישיבת כפר הרואה. אחרי הקמת המדינה נוצרו עוד ישיבות שיותר מתחברות לחיים בארץ.

נעשו גם מסלולים שנקראים ישיבות הסדר (ישיבה שבה התלמידים גם משרתים בצבא לפרק זמן קצר). מסלול זה קידם הרבה ישיבות.

אחרי מלחמת ששת הימים הוקמו ישיבות נוספות, והיום יש מעל מאה ישיבות ציוניות בארץ.


בישיבות ציוניות לומדים גמרא (חלק מהתלמוד) ותנ"ך.

עוד לומדים שם אמונה ומחשבה יהודית (מחשבות על אלוהים והיהדות). חלק מהישיבות קוראות גם ספרים חיצוניים בזהירות.

יש ישיבות שמדגישות לימוד קשה של גמרא, ויש כאלו שמדגישות מחשבה ותנ"ך.


- מרכז הרב: ישיבה ישנה שהוקמה על ידי הרב קוק.
- הר המור: קבוצה שנוצרה מהתלמידים של מרכז הרב.
- הר עציון: ישיבה שיותר מדגישה גם לימוד גמרא עמוק וגם פתיחות למחשבות שונות.
- חסידות חדשה: ישיבות שמשלבות רעיונות חסידיים בדרך ציונית.

יש בעולם הישיבות הרבה דרכים ללמוד. כל ישיבה שונה במקצת.