רבי ישכר דב רוקח (תרי"א − תרפ"ז, 1926) היה רב העיירה בעלז ואדמו"ר (המנהיג הרוחני של חסידים) השלישי בשושלת בעלז, ונודע כ"מהרי"ד" וגם כ"דער פריערדיגער רב" (הרב הקודם).
נולד לבן שני לרבי יהושע רוקח. בגיל 14 נישא לבתיה רוחמה מטברסקי ועבר לחצר האדמו"ר מצ'רנוביל. לאחר פטירת אביו ב-תרנ"ד (1894) הוכתר כרב ואדמו"ר בבעלז.
היה אחד מראשי אדמו"רי גליציה והונגריה בדורו. הוא התבלט בלמדנות, בהנהגה ובתפילות מלאות רגש. רבים פנו אליו לקבל ברכה וחוו ישועות.
התנגד בצורה נחרצת לתנועה הציונית ולתנועת המזרחי. התנגדות נוספת הייתה כלפי אגודת ישראל.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלץ לפנות מבעלזא והתגורר זמן מה במונקאטש ובהמשך בראצפרט. אחרי המלחמה חזר לגליציה ונשאר עד שהבית כנסת וביתו שוקמו.
נפטר בליל שבת קודש כ"ב מרחשוון ה'תרפ"ז (1926). אלפים השתתפו בהלווייתו והוא נקבר בבית העלמין בבעלזא.
נישא פעמיים. אשתו הראשונה, בתיה רוחמה, נפטרה בצעירותה. מבן נישואיו הראשונים נולד בנו הבכור ויורשו, רבי אהרן רוקח.
בנישואיו השניים נולדו שבעה ילדים. ממבין ילדיו הבולטים: רבי מרדכי רוקח, אביו של האדמו"ר הנוכחי בשושלת בעלזא.
בקהילתו ובחסידיו נודע כמרכז רוחני חזק. רבים מהאזור פנו אליו ולימדו ממנו.
דברי תורתו התפרסמו בספרים, והם משקפים את רוח החסידות שלו ואת דגשיו על תפילה ותשובה.
רבי ישכר דב רוקח (תרי"א − תרפ"ז, 1926) היה אדמו"ר. אדמו"ר הוא מנהיג רוחני של חסידים. חסידים הם קבוצה דתית יהודית.
הוא הוכתר כפרשן ורב של בעלזא אחרי מות אביו. אנשים שמחו לשמוע את תפילותיו.
הוא לא אהב את רעיון הציונות. זה אומר שהיה נגד הקמת תנועה פוליטית יהודית.
במלחמת העולם הראשונה עזב זמנית את בעלזא. אחרי המלחמה חזר לעבוד על שיקום בית הכנסת וביתו.
נפטר בשנת ה'תרפ"ז (1926). קברו נמצא בבית העלמין בבעלזא.
נשוי פעמיים. מהנישואים הראשונים נולד בנו הבכור, רבי אהרן רוקח. מהנישואים השניים נולדו כמה ילדים נוספים.
דבריו פורסמו בספרים. הם מדברים על תפילה, מוסר וחסידות.
תגובות גולשים