ישכר שלמה טייכטל

הרב ישכר (יששכר) שלמה טייכטל נולד בכ"ד בשבט תרמ"ה (9.2.1885) בנג'הלאס שבהונגריה. הופיע בשמו של סבו, וישר את דרכו בלימוד תורני. בגיל 15 למד בגליציה בקלויז של חסידי צאנז בטרנוב, ולאחר מכן בישיבת פרשבורג. אחרי נישואיו שימש כרב בבוסרמין לצד חותנו, הרב יעקב יוסף גינז.

בשנת תרפ"א עבר לדיין ומורה הוראה בעיירת המרפא פישטיאן במחוז נייטרה (מערב סלובקיה). שם ייסד את ישיבת מוריה ועמד בראשה עד חורבנה בשנות השואה.

לפני מלחמת העולם השנייה החזיק בעמדות אנטי‑ציוניות בולטות, וקשרו אותו אל הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאץ' ומחבר "מנחת אלעזר", אחד המתנגדים הגדולים לציונות. ב־1936 פרסם מאמר שתמך בדעה הרואה בבניין ארץ ישראל חילול הקודש.

בשנים שלפני המלחמה התערערו יחסיו עם רבנים אחרים על סוגיות מעשיות, כגון וויכוח ב־1939 על כשרות שמן שנעשה בעיר נובומסטא.

בשנות המלחמה נמלט מסלובקיה להונגריה, והטמנת כתביו נעשתה על ידי ביתו הינדל קלויזנר. היא הצילה חלק מהכתבים לאחר המלחמה.

השואה שינתה את השקפותיו. תחילה היה אדיש או מתנגד לציונות, אך עם הופעת המצוקה והגירושים החל לבחון מחדש את שאלת הגלות והגאולה. הוא התעמק בשאלות של עלייה ויישוב ארץ ישראל, ובסוף השינויים התפתחו לדחיפה לקיום עלייה מעשית ולרעיון של איחוד כל חלקי העם היהודי בארץ.

את התפניות הללו הוא ביאר בספרו אם הבנים שמחה, שיצא בבודפשט בשנת תש"ג (1943). ספר זה נכתב ברובו בזמן שהסתתר, וצוטט בו רבות ממקורות מתוך הזיכרון. בספר מופיעה גם ביקורת חריפה על רבנים שלא תמכו בעלייה והותירו קהילות בעת צרה.

בשנת 1944, עם גירוש יהודי הונגריה, חזר לסלובקיה כדי להסתתר בפרשבורג. לאחר דיכוי המרד הסלובקי נלכד ונשלח לאושוויץ. עדויות שונות מספרות על נסיבות מותו בי"ג או ט' בשבט תש"ה; חלקן מציינות כי נהרג ברכבת בעת שהגן על יהודי שביקש מים. חלק מהעדויות מזכירות שהוצאו עדויות על כך בבית הכנסת או ביד ושם.

בחייו פרסם שני חלקים של שו"ת "משנה שכיר". אחרי מותו יצאו מהדורות נוספות של ‘‘אם הבנים שמחה'', חלקים נוספים של המשנה שכיר, יומן זיכרונותיו "אמונה צרופה בכור השואה" (שני כרכים), ושניים כרכים של משנה שכיר על התורה והמועדים.


עד שנות ה־40 נמנע טייכטל מעיסוק נרחב בשאלות ציוניות. חוקרים מחלקים את משנתו בתקופת המלחמה לשלוש תקופות: תקופה מיסטית שבה הקשר לארץ נחווה בעיקר כרוחני; תקופה שנייה שבה קרא לעלייה מעשית וכתב על תהפוכות רוחניות בקרב העם; ותקופה שלישית שבה ראה בארץ מקום כינוס לאומי לאיחוד כל חלקי ישראל.

שינויים אלה סימנו התרחקות חלקית מעקרונות האורתודוקסיה ההונגרית, שסמכו על פיצול הקהילות והתרחקות מאנשים שאינם שומרים מסורת בקפדנות.


נישא לפראדל, בת הרב יעקב יוסף גינז. לאחר שהתאלמן נישא לנחמה, בת הרב דוד פרידמן.


הוציא את שו"ת "משנה שכיר" (בחלקים), ואת "אם הבנים שמחה". נכדו, ישראל קלויזנר, הוציא ליקוטים ממשנתו והערות על הלכות וחגים.

הרב ישכר שלמה טייכטל נולד ב־1885 בהונגריה. בגיל 15 למד בישיבות רחוקות. אחרי זה למד בישיבת פרשבורג.

היה רב בעיירה בוסרמין. אחר כך עבר לפישטיאן בסלובקיה. שם הקים ישיבה בשם מוריה.

לפני מלחמת העולם השנייה הוא התנגד לרעיון של בניית מדינה יהודית בארץ ישראל.

במלחמת העולם השנייה ברח מהסכנה וסתר את כתביו אצל בתו הינדל. היא הצילה חלק מהמסמכים.

השואה (השם לעקירת יהודים ולרצח המוני בזמן המלחמה) השפיעה עליו עמוקות. הוא שינה את דעתו והחל לתמוך בעלייה לארץ ישראל. על כך כתב בספרו "אם הבנים שמחה". הספר יצא בבודפשט ב־1943.

ב־1944 תפשוהו ונשלח לאושוויץ. שם הוא נהרג. יש עדויות שונות על מועד מותו.


בהתחלה לא עסק הרבה בציונות. אחרי שהוא ראה את הסבל בזמן המלחמה, התחיל להאמין שחשוב להתיישב בארץ ישראל. בסוף חשב שעלייה תעזור לאחד את העם היהודי.


נשואיו היו פראדל ונחמה. נכדו, ישראל קלויזנר, הוציא ספרים מלימודיו.