ישראל אהרוני (זואולוג)

ישראל אהרוני (1882, 1946) היה זואולוג, חוקר בעלי חיים, וחלוץ מחקר עולם החי בארץ. שימש מרצה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

נולד ב-1882 בעיירה ווידזה שבפלך וילנה (אזור ליטא). אביו, הרב אברהם יוסף אהרונוביץ, נפטר לפני הולדתו. בגיל שנתיים נותר יתום גם מאמו. התחנך אצל סבתו ולמד ב"חדר" ובישיבת טלז. בגיל 13 ברח לפראג, סיים שם גימנסיה ולמד זואולוגיה ופילולוגיה שמית, עם דגש על ערבית. בפראג גם לימד עברית באגודות סטודנטים ציוניות.

ב-1901 עלה לארץ ישראל. לימד בבית ספר ברחובות ובבצלאל בירושלים. נחשב לאחד מראשוני הזואולוגים העבריים. קיבל השראה מעבודות כמו ספרו של ש"י אברמוביץ על תולדות הטבע.

צא למסעות שדה עם יחזקאל חנקין, ואסף מידע על מיני חיות בארץ ובסביבתה. גילה מינים חדשים למדע. הביא את האוגר הזהוב (מכרסם קטן דמוי אוגר) לעולם המערבי; שאול אדלר הפך אותו לחיית מעבדה פופולרית. בשנת 1917 השתתף בציד הדוב החום הסורי בהר החרמון, בעת שנכחד או נדיר באזורים אלה.

את מסעותיו ותצפיותיו תיאר בספרו "זכרונות זואולוג עברי".

היה נשוי ליהודית בת שלמה גולדין. בניהם: ד"ר בת-שבע אהרוני, זואולוגית שעבדה איתו והמשיכה את עבודתו; ופרופ' יוסף אהרוני, פיזיקאי שבלקראת פרישתו הקדיש חלק מפעילותו לתיקון הכתיב העברי.

אהרוני נפטר בירושלים ב-9 באוקטובר 1946 ונקבר בהר הזיתים. בתקופת החלוקה קבורתו נהרסה, ולאחר מלחמת ששת הימים הועברו עצמותיו ונקברו מחדש בקבר אחים. על שמו קרויים רחובות, בין השאר בירושלים בשכונת קטמון.

בתו בת-שבע כתבה בסופו של דבר תולדות חייו. מסופר שישראל אהרוני טען כי דמות המפחלץ ארזף ברומן "תמול שלשום" של ש"י עגנון נותרה בהשראתו. עגנון לא הכחיש את ההשראה, אך הכחיש שקרא לארץ "פלשתינה" על ידי ראשי תיבות.

תיאר את מסעותיו ואת ממצאיו בספרו "זכרונות זואולוג עברי".

ישראל אהרוני (1882, 1946) חקר חיות. הוא היה זואולוג. זואולוג זה חוקר בעלי חיים.

נולד בווידזה בליטא. נשאר יתום כשהיה קטן. למד בישיבה ובפראג. בפראג למד חיות ולשונות.

עלייתו לארץ היתה ב-1901. לימד בבצלאל ובבתי ספר. טייל בשטח וחקר חיות בארץ. גילה חיות חדשות.

הביא לאירופה את האוגר הזהוב. אוגר הוא מכרסם קטן, כמו חיית מחמד.

השתתף בציד האחרון של דוב חום סורי על הר החרמון ב-1917. את מסעותיו תיאר בספר "זכרונות זואולוג עברי".

היה נשוי והיו לו שני ילדים. בתו בת-שבע היתה גם היא חוקרת חיות.

נפטר בירושלים ב-1946. קברו נהרס בזמנים קשים. אחרי מלחמת ששת הימים נאספו עצמותיו וקברו אותן מחדש בקבר אחים. יש רחובות קרויים על שמו בירושלים.

כתב את "זכרונות זואולוג עברי".