ישראל בעליה נוסדה לקראת בחירות 1996 בידי נתן שרנסקי, אסיר ציון לשעבר (יהודי שנכלא ברוסיה כשהיא נאבק בעולמות הסובייטיים כדי לצאת). המפלגה פנתה בעיקר לעולי חבר המדינות של ברית המועצות, שהתאכזבו מקליטתם בישראל. הצלחתה הגדולה הייתה בבחירות 1996, בהן קיבלה שבעה מנדטים. לאחר כישלון בשנת 2003, שבו קיבלה שני מנדטים, המפלגה התמזגה עם הליכוד והפסיקה להתקיים.
בשנות ה‑90 עלה לישראל כמיליון עולים מהברית לשעבר. בעקבות זאת נוצר צורך בייצוג פוליטי לעולים. הפעילות הארגונית של עולי ברית המועצות, כמו "הפורום הציוני", הובילה להקמת מפלגה שתייצג את האינטרסים שלהם. רבים מהעולים רצו לשמר את זהותם ולקבל פתרונות לבעיות קליטה: דיור, תעסוקה ושירותים ציבוריים. עם הזמן חלק מהחברה הישראלית התעייפה מהקליטה ההמונית, והשילוב הפך לקשה יותר.
המפלגה דרשה לתת עדיפות למדיניות קליטה טובה יותר. לפי מצעה, קליטה היא תהליך של העשרה הדדית. המפלגה קידמה קשר חזק עם קהילות יהודיות בחו"ל כדי למשוך יהודים להתיישב בישראל.
המפלגה הדגישה את כישלון תהליך אוסלו (הסכמי שלום שנועדו להסדיר את הסכסוך). היא קראה לשיקום ההרתעה הישראלית ולהימנע מויתורים לצדדים העוסקים בטרור. המצע הציע פתרון זמני של גוף מנהלי עצמאי ברשות הפלסטינית, בפיקוח אמריקאי למשך שלוש שנים.
המפלגה קראה להפרדת רשויות חזקה, לשים דגש על חקיקה בכנסת, ולממשלה מקצועית שתיישם חוקים. היא הציעה שלבים לשינוי שיטת הממשל: בחירה ישירה לראש הממשלה, העלאת אחוז החסימה ל‑2.5%, בחירות אזוריות לחלק מחברי הכנסת, ולבסוף חוקה שתגדיר תהליכים חיוניים.
האידאולוגיה של המפלגה שילבה מרכיבים סוציאליסטיים וקפיטליסטיים. היא תמכה בהפרטה ובצמצום רגולציה, אך דרשה גם פתרונות ממשלתיים לבעיות חברתיות. למדיניותה היו הצעות לעידוד היי‑טק, פיתוח עסקים קטנים ועידוד השקעות זרות. לצמצום אבטלה, המפלגה קראה להסב מובטלים לתחומי ההיי‑טק.
המפלגה חיזקה קשרים עם ארצות הברית, האיחוד האירופי ומדינות מזרח אירופה. היא ראתה בקהילה דוברת הרוסית גשר בין ישראל למדינות אלה. המפלגה פסלה את רעיון "כור ההיתוך" (שיטת המיזוג התרבותי) וקראה לאיסור כפייה דתית ולדו‑שיח בין דתיים לחילונים. עוד דגלה בהאצת גיור העולים ובהסדרת נישואים אזרחיים.
בתחום הדיור המפלגה קידמה דיור סוציאלי, שכירות ארוכת טווח ובניית דירות קטנות. בתחום הבריאות קידמה הקמת בתי חולים ושילוב רופאים עולים. בתרבות ובחינוך היא תמכה בקידום התרבות הרוסית, בערכיות ובשיפור איכות ההשכלה.
בכנסת ה‑14 (1996) קיבלה שבעה מנדטים, ושרנסקי כיהן כשר התעשייה והמסחר. במערכת הבחירות של 1999 קיבלה שישה מנדטים; שרנסקי מונה לשר הפנים. בפוליטיקה הפנימית פרשו חברים והקימו סיעות אחרות. בבחירות 2003 המפלגה קיבלה שני מנדטים בלבד. בעקבות זאת שרנסקי פרש והסיעה התמזגה לליכוד.
חברי הכנסת של המפלגה יזמו מספר חקיקות בולטות: חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל (2001), חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה (2000), והצעות לשיפור זכויות העולים ברשויות המקומיות. הצעות נוספות כללו הגדלת ימי חופשת מחלה לטיפול בילד והקלה בייצוג בבית משפט לתביעות קטנות.
בולטים במפלגה היו נתן שרנסקי, יורי שטרן, מיכאל נודלמן, רומן ברונפמן ויולי אדלשטיין. רבים מהם עסקו בנושאי קליטה וחקיקה חברתית.
ישראל בעליה הייתה מפלגה שהוקמה ב‑1996 על ידי נתן שרנסקי. שרנסקי היה אסיר ציון, יהודי שנכלא ברוסיה כי רצה לעזוב. המפלגה ייצגה בעיקר עולים מברית המועצות.
בשנות ה‑90 הגיעו הרבה עולים מרוסיה. הם רצו עזרה בדיור, בעבודה ובשירותים. בגלל זה קמה מפלגה שתדאג להם.
המפלגה רצתה לשפר את קליטת העולים. היא רצתה חוקים שיקלו על מציאת עבודה ובניית דירות. היא גם רצתה קשר חזק יותר עם יהדות העולם.
המפלגה קראה לחזק את הביטחון. היא לא אהבה את חלק מההסכמים המדיניים של אותו זמן. בנוסף קידמה רעיונות כמו נישואים אזרחיים, פחות כפייה דתית ופתרונות לשבת ותחבורה.
בבחירות 1996 קיבלה המפלגה שבעה מנדטים. ב‑1999 קיבלה שישה. ב‑2003 קיבלה רק שניים. לאחר מכן המפלגה הצטרפה לליכוד והפסיקה להתקיים.
חברי המפלגה עבדו על חוקים שעזרו לנפגעי תאונות צ'רנוביל, להכיר ותיקי מלחמת העולם השנייה ולתמוך בעולים בעיריות.
מובילים היו נתן שרנסקי, יורי שטרן ומיכאל נודלמן.
תגובות גולשים