יששכר

יִשָּׂשכָר (מבוטא יִשָּׂכָר) הוא בנו התשיעי של יעקב ובנה החמישי של לאה. יששכר הוא אבי שבט יששכר, שקיבל נחלה, שטח קרקע שנתן השבט בישראל, בעמק יזרעאל.


שמו מקושר במקורות למילה "שכר". לפי לאה זהו שכרה על שמסרה את שפחתה ליעקב. שפחה, אישה ששירתה ועזרה במשק הבית.

על פי מדרש תדשא נולד יששכר בי"ה באב ונפטר בגיל 122. לגבי הדרך לקרוא את שמו יש שתי מסורות: אהרן בן אשר מציע לקרוא "ישכר" (קריאה מקובלת בקרב רוב הקהילות), ומשה בן נפתלי מציע "יששכר".




ברכת יעקב מתארת את יששכר כעובד אדמה. היא גם מזכירה שהוא יהיה כפוף למשא ולעבודה אצל שכניו. סימן בולט בברכה הוא החמור: בתרבויות מסופוטמיה החמור נחשב לחיה עוזרת, חזקה וסבלנית.

חוקר המקרא זאב ויסמן מזהה בברכה טון אירוני או סאטירי, שמצביע על המעמד הפוליטי של שבט יששכר. לעומת ברכת יעקב, ברכתו של משה מציגה את יששכר כ"יושב אהלים", מי שחי בקרב אוהלים ובמחנות.


מוזכר עץ משפחה המציג דורות קודמים של יששכר.


מספרים מסורות שונות על קבורת יששכר. בספר צוואות השבטים נאמר שהוא נקבר בחברון, כמו חלק מהאבות והשבטים. החוקר זאב ארליך הציע לזהות מסורת שקוברת את יששכר במסגד צפונית-מזרחית לעיר העתיקה של שכם, בשם "ג'מעה אל-אנבייה". לדבריו, במבנה היה שלט עתיק שהיה בו שם דומה ל"יששכר", יחד עם שמות דומים לזבולון ואשר.

יִששכר הוא בן יעקב ובנו החמישי של לאה. הוא אבי שבט יששכר.


השם קשור במילה "שכר". לאה ראתה בכך שכר על שנתנה את שפחתה. שפחה היא אישה שעוזרת בבית.

בכמה מדרשים כתוב שיששכר נולד ב־י"ה באב ונפטר בגיל 122.




יעקב מברך את יששכר כעובד אדמה. הברכה מזכירה חמור, חיה שעוזרת בעבודה.

חוקר אחד חשב שיש כאן גם נימה אירונית, כאילו צוחקים עליו. ברכת משה מציגה אותו כיושב אוהלים.


יש אזכור לעץ משפחה שמראה דורות קודמים.


יש אומרים שיששכר נקבר בחברון. חוקר אחר הציע שיש עדות על קברו במסגד בשכם, וששם במקום דומה לשמו.