כאב

כאב הוא תחושת אי־נוחות שמתריעה על פגיעה אפשרית ברקמות. האגודה הבין־לאומית למחקר כאב מגדירה אותו כ"תחושה וחוויה נפשית לא נעימה הקשורה בנזק ממשי או אפשרי לרקמה". הכאב גורם לנו לשים לב לבעיה, להימנע מפגיעה נוספת ולעתים לכפות מנוחה על הגוף.

כאב מתעורר בשל הפרשה מקומית של פרוסטגלנדינים (חומרים המעוררים דלקת ומפעילים תאי עצב). הפרוסטגלנדינים מעוררים תאי עצב שמעבירים למוח את תחושת הכאב. הם גם תורמים לדלקת ולעליית חום דרך השפעה על ההיפותלמוס (חלק במוח שמווסת חום). כך הכאב משמש מערכת אזהרה חשובה ומעודד התאוששות ושיתוף פעולה חברתי לשמירה על הפצוע.

כאב כולל גם מרכיב רגשי. עצמת הכאב קשורה לחרדה ולרצון להפסיק את התחושה. כאב חריף מעלה עוררות גופנית, כמו דופק ולחץ דם.

החוויה הכואבת סובייקטיבית. יש הבדלים תרבותיים והשפעות פסיכולוגיות. למשל, ספורטאים או לוחמים לעיתים מדווחים על פחות כאב בתחרויות. מצד שני, פחד ממחטים מגדיל את תחושת הכאב. סוגסטיה (השפעה מילולית) ופלצבו יכולים להפחית כאב, כנראה בעזרת הפרשת אנדורפינים (חומרים טבעיים נגד כאב בגוף).

כאבי זמן רב נקראים כאב כרוני. הם עלולים לפגוע בתפקוד ובאיכות החיים.

כאב נוציצפטיבי נגרם מפעולה לא רגילה על קצות העצבים בהיקף. הוא יכול להתעורר מחום, קור, לחץ או חומרים כימיים. הוא מתחלק לשלושה סוגים עיקריים: סומטי שטחי (כאב חד וממוקד בעור), סומטי עמוק (כאב עמום ברצועות, שרירים או עצמות) וכאב קרבי/ויסצרלי (כאב פנימי מפושט, שיכול להיות מלווה בבחילה).

כאב נוירופתי נובע מפגיעה בעצב עצמו. הוא מתואר לעתים כחריף, שורף או דקירה. דוגמה מוכרת היא כאב בקצות הרגליים אצל חולי סוכרת, שנובע מנזק לעצבים.

כאב פסיכוגני קשור למצוקה נפשית. אמנם יש לו מרכיב נפשי, אך הוא אמיתי מבחינת התחושה והסבל.

כאב מתפרץ מופיע בפתאומיות לפרקי זמן קצרים. הוא עלול להופיע אצל מי שסובל מכאב כרוני, למשל חולי סרטן.

תחושת הכאב (נוציצפציה) מועברת בקצות שני סוגי סיבים: Aδ, מהירים ומוליכים כאב חד, ו־C, איטיים ומוליכים כאב עמום ומתמשך. קולטני הכאב רגישים לחום, לקור, ללחץ ולחומרים כימיים כמו ATP והיסטמין. התאים המעבירים את תחושת הכאב יושבים בגנגליון השורש האחורי ומשתלבים בסינפסות בקרן האחורית של חוט השדרה.

מהקרן האחורית עולה התשדורת לאורך מסילות ספינותלמיות אל התלמוס. משם המידע עובר לקליפה הסומטוסנסורית (לעיבוד זמן, מקום ואופי הכאב) וגם לאזורים כמו הפיתול החגורה הקדמי והאינסולה, שמעבדים את ההיבט הרגשי של הכאב.

ברקמה מודלקת יורד סף הגירוי של קולטני הכאב. חומרים דלקתיים כמו ברדיקינין ופרוסטגלנדינים מגבירים את הרגישות, ולכן גירוי קל עלול להרגיש ככאב חזק יותר.

כאשר קולטני הכאב מופעלים, הם משחררים חומרים כמו חומר P (נוירופפטיד). חומרים אלה מרחיבים כלי דם ומושכים תאי דם לבנים, ובכך מעודדים דלקת.

כאבים פנימיים יכולים להיות "מושלכים" לאזורים חיצוניים. למשל, נזק ללב או לסרעפת עלול להתפרש ככאב בכתף ובצוואר.

קיימים מסלולים יורדים שמווסתים את העברת הכאב בחוט השדרה. לפי מודל השערים (gate control), גירוי מהיר של סיבים תחושתיים יכול לעכב כאב. זו גם הסיבה ששפשוף פועל להפחתת כאב מידי.

אין מדידה אובייקטיבית של עוצמת הכאב, לכן הצוות הרפואי מבקש דיווחים מהמטופל. משתמשים בסולמות מספריים, תיאורים מילוליים או כלים חזותיים. במחקרים מודדים גם תגובות כמו בכי או תנוחות גוף.

סמים ממשפחת האופיום, כמו מורפין, מפחיתים כאב מזה מאות שנים. יעילותם פוחתת בשימוש מרובה. הגוף מפיק אנדורפינים שקושרים את אותם קולטנים, והם מסבירים חלק מהתופעות כמו אי־תחושת הכאב במצבי חירום. היפנוזה ופלצבו מפחיתים כאב כנראה על ידי שינוי קשב והפרשת חומרים טבעיים. לעתים מעדיפים להזריק משככי כאבים בסמוך לחוט השדרה כדי למנוע תופעות לוואי בדם.

כאב הוא תחושה שמודיעה שמשהו בגוף פוגע. הוא יכול להיות חד או עמום. הכאב עוזר לנו להיזהר ולטפל בפצע.

חומרים שנקראים פרוסטגלנדינים (חומרים שמשתחררים במקום פצוע) מעוררים את תחושת הכאב. הם גם עושים דלקת, האזור נהיה אדום ונפוח. המוח מקבל את האות ומגיב.

כאב משפיע גם על הרגשות. כשכואב, אפשר להרגיש פחד או עצב.

כאב שנמשך זמן רב נקרא כאב כרוני. הוא יכול להפריע ליום־יום.

זה כאב שנגרם מפגיעה בעור, בשריר או באיברים. יש כאב שטחי, כאב עמום ובכאב פנימי (כמו בבטן).

זה כאב שנובע מפגיעה בעצבים. הוא יכול להרגיש כשריפה או דקירות.

לפעמים כאב קשור לרגשות קשים. זה עדיין כאב אמיתי.

זה כאב שמופיע פתאום ולרוב קצר.

יש שני סוגי סיבים שמשלחים את הכאב למוח: סיבים מהירים (כאב חד) וסיבים איטיים (כאב מתמשך). האות עובר דרך חוט השדרה ומגיע למוח.

כאשר יש דלקת, הקולטנים יותר רגישים. לכן דברים קלים יכולים לכאוב חזק.

כשהקולטנים פעילים הם משחררים חומר שמרחיב כלי דם ומוביל לתגובת דלקת.

לפעמים הכאב מורגש במקום שונה מהמקום הפגוע. למשל, פגיעה עמוקה יכולה להרגיש בכתף.

הגוף יכול גם לעצור חלק מהכאב. שפשוף המקום הכואב מפחית את התחושה.

הרופא שואל כמה זה כואב. משתמשים בסולמות מספריים או בתמונות.

יש תרופות חזקות כמו מורפין שמפחיתות כאב. הגוף גם מייצר אנדורפינים, חומרים שמרגיעים את הכאב. לעתים מטפלים בקרבת חוט השדרה כדי למנוע תופעות לוואי.