כדנית

כדנית (שם מדעי: Nepenthes) היא צמח טורף. צמח טורף הוא צמח שלוכד ומעכל בעלי־חיים קטנים כדי לקבל חומרים מזינים. הכדניות גדלות באזורי הטרופics בדרום־מזרח אסיה, באיי סיישל ובמדגסקר. המגוון הגדול ביותר נמצא באיים סומטרה ובורנאו. הקרקע שם דלה במינרלים ובחנקן, ולכן התפתחו אצלן מלכודות בצורת "כד".

הכדים מתפתחים בקצה העורק הראשי של העלה, שנקרא קנוקנת (העורק המרכזי של העלה). כשהכד מבשיל נפתח לו מכסה וכך נכנסים החרקים. הצמח מעכל את הטרף ומסלק ממנו את החומרים הדרושים לו. יש בערך מאה מינים טהורים ועוד מאות כלאיים; רבים מהם נוצרו בגידול בידי האדם. בישראל מגדלים בעיקר את Nepenthes maxima.

הכדניות מתחלקות בארבע קבוצות לפי מקום גידול וטמפרטורה:
Lowland (אזור נמוך), גובה 0, 900 מ' וטמפרטורות חמות.
Intermediate (אזור בינוני), גובה 900, 1500 מ', טמפרטורות מתונות.
Highland (אזור גבוה), גובה 1500, 2500 מ', טמפרטורות קרירות יחסית.
UltraHighland (אזור גבוה מאד), מעל 2500 מ', לילות קרים ולחות גבוהה.

לכדניות גבעול שעליו יוצאים עלים וכדים. הרבה מינים מטפסים על שיחים ועצים. הכד הוא חלק מהעלה ולא פרח. מהגבעול יוצא עמוד פריחה עם עשרות פרחים חד־מיניים; לכן יש כדניות זכריות וכדניות נקביות. הטרף העיקרי הוא חרקים, אך לעיתים נלכחים גם דו־חיים, זוחלים קטנים, ואפילו שרידים של חולדות וציפורים.

כדי הכד נוצרים בקנוקנת וגדלים במשך שבועות עד חודשים. גודלם משתנה בין מינים, ממעט סנטימטרים ועד חצי מטר. לכדים שלוש מערכות עיקריות:
- מנגנון משיכת הטרף: שפת הכד וצבעיו והריח המתוק מושכים חרקים.
- מנגנון לכידת הטרף: דפנות פנימיות עם פתיתי שעווה ונוזל מקשים על יציאה.
- מנגנון עיכול הטרף: הנוזל מכיל אנזימי עיכול (חלבונים שמפרקים אוכל). החומרים המזינים עוברים דרך הקנוקנת לעלה ולשאר הצמח.

מחקר שפורסם ב־Science בינואר 2024 בהובלת פרופ' אולריקה באואר מצא שהיכולות המורכבות ללכידת חרקים יכולות להיווצר מהצירוף של מספר תכונות נפרדות. החוקרים ראו שכל תכונה הופיעה במינים שונים בנפרד, ובשני המינים הטורפים השילוב של כל שלושת הרכיבים הופיע באופן עצמאי. זו דוגמה לאבולוציה מתכנסת, התפתחות תכונה דומה במסלולים נפרדים, כתוצאה מצירוף מקרי של רכיבים קיימים.

כדנית (שם מדעי: Nepenthes) היא צמח טורף. צמח טורף הוא צמח שאוכל חרקים כדי לקבל מזון.

כדניות חיות בעיקר באזורים חמים בדרום־מזרח אסיה, וגם באיי סיישל ומדגסקר. הקרקע שם דלה, ולכן צמח זה המציא "כד" ללכידת טרף.

יש ארבע קבוצות לפי גובה: נמוכות, בינוניות, גבוהות ומאוד גבוהות. ככל שעולים גבוה יותר, קר יותר בלילה.

הכד הוא חלק מהעלה. הוא יוצא מקנוקנת, העורק הראשי של העלה. כשהכד מוכן, הוא מושך חרקים בריח וצבע. החרקים נופלים פנימה וקשה להם לצאת.

הכדים יכולים להיות קטנים או גדולים מאוד. בחלק מהמקרים נמצא גם יצורים קטנים כמו דו־חיים או זוחלים. תועדו אף שרידים של חולדות וציפורים בכדים.

הכד מייצר ריח מתוק כדי למשוך. בתוך הכד יש שעווה ונוזל. הנוזל מכיל אנזימים, חומרים שעוזרים לפרק את הטרף. הצמח מקבל מהטרף את החומרים שהוא צריך.

מחקר מ־2024 הראה שהתכונה של לכידת חרקים נוצרה על ידי שילוב של כמה תכונות שונות. התכונות האלה הופיעו בנפרד ואז התאחדו יחד בצמחים שונים.