כהן

כֹּהֵן הוא המעמד הדתי הגבוה ביותר בתורה. הכהן הראשון היה אהרון, והמעמד עובר מהר לגבר לבנו. תפקיד הכהנים העיקרי הוא לעבוד בפולחן, בעיקר בבית המקדש.

המונח מופיע בטקסטים כנעניים קדומים ויש לו מקבילות בארמית ובערבית. בתרגומי המקרא הוא תורגם למונחים יווניים ולטיניים שמצביעים על תפקיד של אדם הקשור לקודש ולריטואלים.

הכהנים הובילו את קרבנות המקדש. הם לבשו בגדי כהונה מיוחדים: ארבעה פריטים לכהן רגיל ושמונה לכהן הגדול. עבודתם כללה שפיכה וזריקת דם, העלאת הבשר, הדלקת מנורה, תקיעות בחצוצרות והקטורת.

הכהנים מעבירים את ברכת ה' אל העם. נוסח הברכה במסורת הוא:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

במקרא מופיעים כהנים כמורים בדין ובמצוות. בהלכה המאוחרת יש ויכוחים אם תמיד על הכהנים להיות המורים, ויש דעות שונות בין הפוסקים.

התורה קובעת מתנות כהונה: חלקים מהקרבנות ותמורות חקלאיות למקורבי הכהונה. כהנים חלים עליהם איסורים מיוחדים, למשל מגבלות נישואין ואיסור על הטמאה למתים, למעט קרובים מדרגה ראשונה. כמו יתר הלויים, הכהנים לא קיבלו נחלה בארץ כדי שיוכלו להתמסר לעבודת המקדש.

בתורה נזכר שאדם בעל מום פוסל מהעבודה במקדש. התלמוד מפרט תכונות גופניות שנחשבו לפוסלות, אך הפרטים ההיסטוריים הללו נאספו במסורת עתיקה.

הציבור נדרש לכבד את הכהן במעמדו. הכבוד מבוסס על היותו ממשפחה כהנית, ולא על כישורים אישיים.

הכהן הגדול היה ראש הכהנים ומנהיג דתי בתקופות שונות. תפקידו התאפיין בביגוד מיוחד, סמכויות דתיות והשפעה ציבורית.

בימי דוד התחלקו הכהנים ל־24 משמרות. כל משמר שירת במקדש בתורו.

לפי מחקר מקראי, הכהונה עברה שלבים: פולחן מקומי פתוח, מרכזים פולחניים בערים, עליית מרכז בירושלים ובניית מקדש קבע, ועד לרפורמות שבמרכזה העברת הפולחן למקדש המרכזי. לאחר חורבן הבית התבטלו רוב עבודות המקדש אך נותרו חלק מהחובות והאיסורים.

כהן מוגדר על פי ייחוס משפחתי: מי שאביו כהן ואמו כשרה לנישואין לו. בהלכה יש שתי רמות ודאות: כהני ייחוס (עם תיעוד) וכהני חזקה (מסורת משפחתית).

מחקרים מולקולריים בדקו את כרומוזום Y בקרב מי שמכנים עצמם כהנים. חלק מהמחקרים מצאו דמיון תורשתי שמרמז על אב קדמון משותף לפני אלפי שנים. ממצאים אחרים הראו שהמאפיין התורשתי שכיח גם באוכלוסיות לא־יהודיות, מה שמרכך את מסקנות הממצאים.

יש שמות משפחה רבים הקשורים לכהונה. דוגמאות נפוצות הן כהן, כוהן, כהנא, קוגן וקפלן.

כהן (פירוש: כוהן, אדם שעובד בקודש) הוא תפקיד דתי מיוחד בתורה. הראשון היה אהרון. התפקיד עובר מאב לבן.

הכהנים עבדו בבית המקדש. הם הקריבו קרבנות. הם הדליקו מנורה ושרו בתקיעות.
הם לבשו בגדים מיוחדים בביצוע העבודה.

הכהנים ברכו את העם במילים הבאות:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

לתפקיד יש זכויות ומשימות. הכהנים מקבלים חלקים מהקורבנות ומתנות. הם לא יורשים קרקע בארץ, כדי שיוכלו לעבוד במקדש.
יש חוקים על נישואין ואיסורים על טומאה למתים. טומאה כאן פירושו להיות במגע עם מת.

ראש הכהנים נקרא הכהן הגדול. בימי דוד חילקו את הכהנים ל־24 קבוצות. כל קבוצה שירתה בתור.

לפני הרבה זמן פולחן התקיים במקומות שונים. אחר כך ריכזו את הפולחן במקדש בירושלים. אחרי חורבן הבית רוב עבודות המקדש הפסיקו.

המומחים בדקו גם גנים. הם בדקו את כרומוזום Y, שנעביר מאב לילד. המחקרים מצאו דמיון בין חלק מהכהנים, אבל גם מצאו את אותו דמיון בקבוצות אחרות. לכן זה לא הוכחה מוחלטת.

יש משפחות שמזדהות ככוהנים. דוגמאות לשמות: כהן, כהנא, קאגן.