כווית

כווית (בערבית: دولة الكويت) היא מדינה ערבית לחוף המפרץ הפרסי. היא גובלת בעיראק בצפון ובערב הסעודית בדרום. המשטר הוא מונרכיה בראשות אמיר (ראש מדינה מלכותי). משמעות השם כווית היא "מבצר קטן". בשנת 1990 פלש צבא עיראק לכווית, מה שהביא למלחמת המפרץ ולשחרורה ב-1991. כווית חברה בליגה הערבית ובארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

ב-1899 חתם השייח' של כווית על חוזה חסות עם בריטניה. ההסכמים עם האימפריה העות'מאנית וטלטולי מלחמות העולם הובילו להפיכת כווית לפרוטקטורט בריטי. ב-1922 הוחלט באמנת עוקייר על גבולות האזור, וקוצץ שטחה של כווית.
נפט נמצא ב-1938, והייצור החל אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-1952 כווית הפכה ליצואנית נפט חשובה במפרץ. ב-1961 קיבלה עצמאות והפכה לאמירות מודרנית; ב-1963 נערכו הבחירות לפרלמנט.
בשנות ה-70 השגשוג הכלכלי והתרבותי עלו, אך שנות ה-80 וה-90 הביאו לקשיים כלכליים ומתח מדיני. ב-3 באוגוסט 1990 פלשה עיראק לכווית; המדינה שוחררה ב-1991. כווית שימשה כמטה לכוחות אמריקאיים ב-2003 בעת הפלישה לעיראק.
לאחר מות אמיר ג'אבר (2006) התחלפה הנהגה מספר פעמים עד שהממלכה המשיכה עם אמירים חדשים עד 2023.

כווית היא מונרכיה חוקתית; החוקה אושרה ב-1962. האמיר ממנה את ראש הממשלה. הפרלמנט מורכב מ-65 חברים, מתוכם 50 נבחרים בבחירות ישירות לתקופת כהונה של ארבע שנים. 15 המושבים שייכים לחברי הממשלה (הקבינט). לפרלמנט יש סמכויות משמעותיות, כולל יכולת לבטל צווים של האמיר.

כלכלת כווית מבוססת על נפט (נפט = דלק שמופק מהאדמה). עתודות הנפט של המדינה מוערכות בכ-96 מיליארד חביות, כ-10% מהעתודות העולמיות. חצי מהתוצר המקומי הגולמי מקורו בענף הנפט, וכ-80% מהכנסות המדינה מגיעות מנפט. הממשלה שולטת בחלק ניכר מהכלכלה.
כווית הקימה קרן עושר ריבונית בשנות ה-50 כדי לשמור על עתיד כלכלי. עד 2020 הצטברו בקרן קרוב ל-500 מיליארד דולר. ירידת מחירי הנפט בעשור השני של המאה ה-21 יצרה גרעון תקציבי, והמדינה משכה כספים מהקרן.
מדובר במדינה מדברית, ולכן רוב המזון והמוצרים מיובאים. כ-75% מהמים לשתייה עוברים התפלה (תהליך שמסיר מלחים ממי ים).

כווית שוכנת במזרח התיכון על המפרץ הפרסי. ברשותה כמה איים, ביניהם בוביאן ופילכה. המרחב הוא בעיקר מדברי, עם רמות נמוכות וחולות. מפרץ כווית חודר כ-30 ק"מ פנימה.
האקלים חם מאוד רוב השנה. ממוצע יולי כ-35 מעלות צלזיוס, וממוצע ינואר כ-14 מעלות. המשקעים נמוכים מאוד.

כווית פגיעה לחום קיצוני ולמחסור במים. ב-21 ביולי 2016 נמדדו כ-54 מעלות, שיא עולמי אז (השיא נשבר מאז). ב-2021 נרשמו מעל 50 מעלות בחודש יוני מוקדם מהרגיל. תחזיות מצביעות על סכנה לאזורים ישובים עד 2070.

בשנת 2023 אוכלוסיית כווית הייתה כ-4.8 מיליון. מתוכם כ-1.53 מיליון הם אזרחים כוויתים. השאר הם תושבים זרים או חסרי אזרחות. קיימת קבוצה של אנשים חסרי אזרחות מקומיים הנקראים בידון ("ללא" אזרחות). תוחלת החיים כ-79 שנים. שיעור הפריון הממוצע כ-2.2 ילדים לאישה. השפה הרשמית היא ערבית; אנגלית נפוצה. רוב התושבים מוסלמים (כ-85%), עם רוב סוני (כ-60%) ומיעוט שיעי (כ-25%).

כווית קיימה מאז עצמאותה ב-17 ביוני 1961 יחסים קרובים עם מדינות ערב ורשמית חברות בארגונים כלכליים אזוריים. עתודות הנפט נותנות לה משקל בפורומים בינלאומיים, ובין היתר היא חברה באופ"ק (OPEC), ארגון המדינות המייצאות נפט.

במהלך ההיסטוריה המודרנית כווית חוותה פלישה ושימוש כבסיס צבאי חיצוני, כפי שקרה ב-1990 וב-2003.

כווית היא מדינה קטנה לחוף המפרץ הפרסי. היא גובלת בעיראק ובערב הסעודית. ראש המדינה הוא אמיר. המילה כווית אומרת "מבצר קטן".

כווית הייתה תחת השפעה בריטית במאה ה-20. נפט נמצא שם ב-1938. אחרי מלחמת העולם השנייה החלו לייצא נפט. ב-1961 קיבלה כווית עצמאות. ב-1990 פלש צבא עיראק לכווית. ב-1991 שוחררה המדינה.

כווית היא ממלכה עם חוקה משנת 1962. יש פרלמנט עם נבחרים. האמיר ממנה את ראש הממשלה.

כלכלת כווית מבוססת על נפט. יש לה עתודות נפט גדולות. המדינה חוסכת כסף בקרן עושר לשנים הבאות. הרבה מוצרים ומים מיובאים. מים רבים מסוננים וראויים לשתיה בתהליך שנקרא התפלה (הסרת המלח ממי הים).

כווית היא מדבר חם. יש לה כמה איים, כמו בוביאן ופילכה. המפרץ נכנס עמוק ליבשה. יורד מעט גשם.

כווית יכולה להיות חמה מאוד. ב-2016 נמדדו שם 54 מעלות. החום מזיק למים ולבתי אנשים.

בשנת 2023 חיו בכווית כ-4.8 מיליון בני אדם. רק כ-1.53 מיליון הם אזרחים כשאר התושבים הם זרים או חסרי אזרחות. רוב התושבים מוסלמים. השפה הרשמית היא ערבית.

כווית חברות בארגונים של מדינות נפט. היא מכירה קשרים עם מדינות רבות מאז 1961.