כונן תקליטורים אופטי

כונן תקליטורים אופטי הוא מכשיר אלקטרוני שקורא נתונים מדיסק CD בעזרת קרן לייזר. הקרן פונה לנקודה על הדיסק ובודקת האם האור חוזר חזרה.

בתקליטור יש "שקערוריות", גומות זעירות על פני השכבה. כשגומה מחזירה את האור היא מתפרשת כאחד, וכשהיא לא מחזירה כאפס. שילובים של אפסים ואחדים יוצרים את כל המידע הדיגיטלי. כל הנתונים כתובים על פס ספירלי שמתחיל במרכז הדיסק ונמשך החוצה.

בתחילה השתמשו בדיסקים לשמירת מוזיקה. אחר כך הופיעו כונני CD למחשבים ביתיים, ואפשרו גם משחקים ותוכנות. הופיעו גם צורבים ביתיים, שמאפשרים ליצור תקליטורים בבית. ייצור כונני CD ירד לאחר 2001, כשהחליפו אותם כונני DVD. ה‑DVD יכול להכיל הרבה יותר נתונים, ולעתים משתמש בשכבות מרובות או בשני צדדים.


צורבי תקליטורים ביתיים פועלים שונה מתקליטורים תעשייתיים. במקום ליצור שקערוריות, משתמשים בדיסק בחומר רגיש לחום, צבע או צבעון. קרן הלייזר בוערת או צובעת אזורים בחומר. אזור צבוע אינו מחזיר אור, וזה יוצר את אותו האפקט כמו גומה. בדיסקים שניתנים לצריבה רב‑פעמית התהליך הפיך: בטמפרטורה מתאימה החומר חוזר שקוף ומאפשר צריבה מחדש.

כונן תקליטורים אופטי הוא מכשיר שקורא דיסק CD בעזרת לייזר. לייזר זהו קרן אור חזק.

על הדיסק יש גומות קטנטנות שנקראות "שקערוריות". אם גומה מחזירה אור זה נחשב ל"1". אם לא מחזירה זה נחשב ל"0". בעזרת 1 ו‑0 שומרים מוזיקה ותוכנות.

בתחילה השתמשו בדיסקים למוזיקה. אחר כך השתמשו בהם גם במחשבים. בשלב מסוים התחילו לייצר כונני DVD. ה‑DVD יכול להכיל הרבה יותר קבצים.


כשהמשתמש צריך ליצור דיסק בבית, הצורב משתמש בחומר שרגיש לחום. הלייזר צובע או מחמם את החומר. אזור כזה לא מחזיר אור, וזה עובד כמו גומה. בדיסקים שניתן לשרוף שוב החומר חוזר לשקוף בחום מסוים, ואז אפשר לכתוב שוב.