כורדית (Kurdî) היא שפת הכורדים, בעיקר המוסלמים שבהם. אין לבלבל בינה לבין הארמית החדשה שמכונה לעתים "כורדית-יהודית" ונאמרת בקהילות יהודיות ונוצריות. הכורדית מדוברת בכורדיסטן, אזור הצפון של איראן, צפון עיראק ומזרח טורקיה. השפה נחלקת לשני דיאלקטים עיקריים (ניבים), כורמנג'י וסוראני, שאין הבנה הדדית מלאה ביניהם.
הכורדית החלה להתגבש במאה ה-10, כששבטים איראניים ישבו באזור. ספרות כורדית התחילה להתפתח במיוחד מהמאה ה-15. בין הכותבים הבולטים של התקופה נמנים Ehmedê Xanî ו-Malaye Jaziri. במאה ה-20 נוצרו המדינות המודרניות ששולטות בכורדיסטן (טורקיה, איראן, עיראק וסוריה). רק עיראק העניקה הכרה רשמית מלאה לשפה. בטורקיה וסוריה היו הגבלות על שימוש בכורדית, אך בעשרים השנים האחרונות נרשמה גמישות יחסית והדפוס והשירה בכורדית כבר מורשים במידה מסוימת.
לכורדית שני מינים דקדוקיים, זכר ונקבה, ושני מספרים, יחיד ורבים. השפה מסמנת מקרים (case) אחרי המילה; כלומר סימון המקרה נעשה בפועל בסיומת אחרי השם. קיימות שתי יחסות עיקריות: יחס ישיר (נומינטיב, שם הפעיל) ויחסה עקיפה (שאר המצבים).
קיים במבנה משפטי מבנה סמיכות (חיבור בין שמות), המזכיר את הסמיכות בשפות שמיות: הנסמך מסומן בצורת יחס מיוחדת, והסומך מופיע ביחסה העקיפה.
הפועל בכורדית מגיע עם שני גזעי בסיס: עבר והווה. לסגמנטים אלו מצטרפות סיומות שמשנות אספקט, זמן ומודוס, ויש גם פועלי עזר. הפועל נוטה בהתאם לגוף ולמספר.
מערכת ההטיה של הכורדית היא "ארגטיבית למחצה": במשפטים שבהם הפועל בגזע העבר, ההתאמה של הפועל מתנהגת כמו בארגטיביות (ההטיה מתמקדת ב"מושא"), בעוד שבגזע ההווה ההתאמה היא כמו במערכות אקוזטיביות (ההטיה מתמקדת ב"עושה הפעולה"). בלשנים מצביעים על כך שמדובר בהבחנה מורכבת ולא אחידה בכל המצבים.
מפגש ארוך שנים בין דוברי לשונות איראניות לדוברי ניבים ארמיים יצר הדמיות דקדוקיות. הדוגמאות הבולטות הן מערכת הפועל ומבנה הסמיכות. בחלק מהניבים הארמיים נראית התאמה למערכת מבוססת גזעי פועל, בדומה למה שאפשר למצוא בכורדית.
השפות הכורדיות נכתבות במערכות כתב שונות. בטורקיה ובסוריה משתמשים באלפבית לטיני המבוסס על הכתב הטורקי. בבניב הצפוני (כורמנג'י) קיימות גם פונמות מנושפות, צלילים עם נשיפה מובחנת.
כורדית (Kurdî) היא שפתם של הכורדים. מדברים בה בצפונה של איראן, בצפון עיראק ובמזרח טורקיה. יש שתי משפחות עיקריות של דיבור: כורמנג'י וסוראני. הן שונות עד כדי כך שאנשים לא תמיד מבינים זה את זה.
הכורדית התחילה להתגבש במאה ה-10. מתי שלאחר מכן התפתחה גם ספרות כורדית. במאה ה-20 המדינה שלא תמיד אפשרו לדבר כורדית. בשנים האחרונות המצב נרגע במידה מסוימת.
לשמות יש זכר ונקבה, ויש יחיד ורבים. את סימן המקרים מוסיפים אחרי המילה. יש מבנה שנקרא סמיכות, לחיבור בין שמות. לפועל יש שתי צורות ראשיות, עבר והווה. בעבר הפועל יכול להישען יותר על מי שקיבל את הפעולה.
הכורדית קיבלה מידות דומות לניבים ארמיים בגלל קשרים עתיקים בין הדוברים.
כותבים כורדית במערכות כתב שונות. בטורקיה ובסוריה משתמשים באותיות לטיניות. בניב הצפוני יש גם צלילים עם נשיפה מיוחדת.
תגובות גולשים