כיבוש

כיבוש או כיבוש צבאי (באנגלית: Military occupation) הוא מצב שבו צבא שולט בפועל על שטח שנכבש. הכיבוש מתייחס לשליטה ממשית של כוח חיצוני, גם אם היא זמנית.

כיבוש שונה מסיפוח או מקולוניאליזם. המטרה בכיבוש בדרך כלל היא להחזיק סדר זמני. סיפוח הוא החיבור הקבוע של שטח למדינה הכובשת. קולוניאליזם הוא שליטה ארוכת־טווח לשם ניצול כלכלי ותרבותי.

המשפט הבינלאומי קבע כללים להתנהגות בשטח כבוש. בין המסמכים החשובים: אמנת האג (1907) ואמנת ז'נבה הרביעית. אמנות אלה מגדירות חובות של הכוח הכובש כלפי התושבים, כמו שמירה על חיי אדם, חופש תנועה, פרנסה, דיור, קניין, טיפול רפואי וזכות להליך הוגן. נאסר על הכובש להטיל ענישה קולקטיבית, לגרש תושבים או לשכן אזרחים של המדינה הכובשת בשטח.

הכוח הכובש יכול להגביל תנועה או להטיל סגר רק אם זה נחוץ לצורכי ביטחון צבאיים. אזרחים שמשתתפים בלחימה ללא בגדי חיילים (לוחמים לא־מאורגנים) עלולים לאבד חלק מההגנות האזרחיות ולהעמידם לדין פלילי.

התנגדות כזאת או אחרת מצד התושבים נפוצה בשטחים כבושים. יש מקרים של מחתרות, אלימות וקבוצות שיתפו פעולה עם הכיבוש. תגובת הכובש נפוצה היא הידוק שליטה, ולעתים פינוי השטח. דוגמאות היסטוריות: מלחמת העצמאות של אלג'יריה נגד צרפת; ממשל וישי בצרפת שהשתף פעולה עם הכובש הנאצי; ושלטון גרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה, שבו נעשו פשעים חמורים נגד אוכלוסיות רבות.

בעבר, עד אמצע המאה ה־20, הייתה מקובלת זכות כיבוש שהובילה לסיפוח קבוע ולעתים לקולוניאליזם. החל מהמאה ה־20 ובמיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה, הרעיון הזה התערער. הדה־קולוניזציה והגברת התקנות הבינלאומיות הפכו את הסיפוח בכוח לפחות מקובל.

כיום מקובל שהכיבוש צריך להסתיים בנסיגת הכובש והחזרת השלטון לבעליו הקודמים, בעיקר כשמדובר במדינות דמוקרטיות. עם זאת, שאלות על מעמדם של שטחים כבושים ותושביהם עדיין מסובכות ומשמעותיות במשפט הבינלאומי.

על פי אמנת ז'נבה הרביעית חלה על הכוח הכובש חובת דאגה לאזרחי השטח. עליו לשמור על הסדר הציבורי ולאפשר חיים יומיומיים. הזכויות והאיסורים המרכזיים כוללים: זכות לחיים, חופש תנועה, פרנסה, דיור, קניין, הליך הוגן, טיפול רפואי, ואיסור על ענישה קולקטיבית, גירוש תושבים ויישוב אזרחים של המדינה הכובשת.

בזמנים עתיקים כיבוש קרה בין שבטים ועמים. לעיתים כיבוש הוביל לשעבוד או לסיפוח. עם הופעת אימפריות כמו מצרים ושומר, נוצרו דפוסים של שליטה ארוכת־טווח וטיפוח השטחים המנוצלים.

הקולוניאליזם המודרני החל במאה ה־15 עם פורטוגל וספרד, והתגבר אחרי גילוי אמריקה ב־1492. המעצמות האירופיות כבשו שטחים כדי לנצל משאבים ולעתים להשתמש בכוח עבודה זול. התנגדויות רבות לקולוניאליזם נוצרו במאות ה־18, 20 והובילו לתנועות עצמאות ולדה־קולוניזציה אחרי מלחמת העולם השנייה.

מאז מלחמת העולם השנייה יש קושי להמשיך כיבוש או סיפוח בכוח. הלגיטימציה הבינלאומית נחלשה בגלל דמוקרטיזציה, זכויות אדם ומוסדות בינלאומיים. עם זאת, כיבושים מודרניים ממשיכים להתרחש בחלק מהמקרים, בעיקר בידי מדינות לא־דמוקרטיות.

כיבושים מודרניים יוצרים מחלוקות משפטיות ופוליטיות רבות. השאלות החשובות כוללות מעמד השטח, זכויות התושבים ומעמד ההתיישבות.

בישראל משתמשים במונח "הכיבוש" לגבי השטחים שעליהם השתלט צה"ל ב־1967. המושג "תפיסה לוחמתית" (מונח משפטי שפירש פרופ' יורם דינשטיין) מתאר מצב שבו המדינה מחזיקה בשטח שכבשה אך לא מחילה עליו את חוקיה. בעקבות זאת פעלו רשויות ישראל במסגרת משטר צבאי בשטחים אלה, ופורסמו צווים צבאיים לצד חוקים אזרחיים מסוימים.

בהתאם למשפט הבינלאומי, כיבוש אינו מעביר ריבונות אוטומטית למדינה הכובשת. סמכויות הממשל והחוק עוברות למפקד הצבאי. במציאות זו אזרחי השטחים אינם כפופים לחוק הישראלי אך יכולים לעתור לבג"ץ. סוגיית ההתיישבות הישראלית בשטחים נתונה למחלוקת בין עמדת ישראל לבין ההלכה הבינלאומית, שלפיה הקמת התנחלויות בשטח כבוש אסורה, מלבד לצורכי ביטחון.

כיבוש הוא כשצבא שולט בזמן על שטח חדש. שטח זה לא שייך לצבא בדרך קבועה.

יש חוקים בינלאומיים שמגנים על אנשים בזמן כיבוש. אמנת ז'נבה היא חוק בינלאומי שמנסה לשמור על חיי אדם ומטפלת בחולים.

הכוח הכובש צריך לדאוג לאוכל, בית ורופאים לתושבים. אסור לגרש אנשים או להעניש את כולם ביחד.

הכוח יכול להגביל תנועה ולסגור אזורים רק לצורך ביטחון צבאי. אנשים שלוחמים בלי תלבושת צבאית עלולים להיעצר ולהיות נשפטים.

לעיתים התושבים מתנגדים. לעיתים הם משתפים פעולה. לפעמים הכובש מחליט לסגת.

במאה ה־15 מדינות אירופה החלו לכבוש יבשות רחוקות. זה היה חלק מהקולוניאליזם, שימוש במשאבים ובאנשים של אזורים אחרים.

במלחמת העולם השנייה כיבוש הנאצים גרם לנזק גדול לאנשים. אחרי המלחמה מדינות רבות הפסיקו לכבוש ולכפות שלטון רחוק.

בשיח בישראל מאז 1967 קוראים לשטחים שבשליטת צה"ל "הכיבוש". יש גם את המונח "תפיסה לוחמתית". המונח אומר שהמדינה שולטת בשטח בזמן מלחמה, בלי להחיל עליו את חוקיה הרגילים.

אנשים בשטחים אלה לא כפופים לחוק המדיני הרגיל. עם זאת הם זכאים לפנות לבית משפט ולבקש הגנה.