סיפור מקראי המופיע בספר שמואל ובספר דברי הימים. הוא מתאר את כיבוש ירושלים היבוסית על ידי דוד והפיכתה לבירת הממלכה המאוחדת.
בשני המקורות מסופר שדוד ואנשיו (בדברי הימים 'כל ישראל') באים ליבוס. היבוסים אומרים לו "לא תבא הנה". דוד לוכד את מצודת ציון ויושב בעיר. ההבדלים בין המקורות בולטים: בדברי הימים מסופר שדוד מבטיח שמי שיהרוג את ראש היבוסים יהיה לראש, ויואב אכן עושה זאת. בשמואל יש אזכור לא מובן של "העורים והפסחים". "העורים והפסחים", ביטוי שקשה לפרש אותו, ולא ברור מי הם.
עוד מסופר שהייתה לדוד אחיזה בירושלים לפני מלכותו, כשהניח שם את ראשו של גולית אחרי הקרב.
אזכור זה עורר פירושים רבים, כי המקור לא מסביר למה הכוונה במדויק.
המלה "צנור" מופיעה במקרא עוד פעם אחת, בתהילים, ומשמעותה אינה ברורה. צ'ארלס וורן גילה פיר (מנהרה קצרה) שממנה אפשר לחדור ממעיין הגיחון מעלה אל העיר. בירץ' כתב שממצא זה הוא ה"צנור".
פרשנות אחרת מתארת שער עיר שהוגן במנגנון מים. לפי פירוש זה, זרם מים בצינור הזיז להבים או חרבות ששמרו על השער. על פי מדרש, יואב כופף עץ ברוש והשתמש במכשיר כדי לעבור מעל החומה. לאחר שנכנס לעיר, הרס את הצנור ופתח את השער לצבא ישראל.
זהו סיפור בתנ"ך. הוא מופיע בספר שמואל ובספר דברי הימים. הסיפור מספר איך דוד לקח את ירושלים מהיבוסים.
בשני הסיפורים באים דוד ואנשיו לעיר. היבוסים אומרים להם "לא תבא הנה". דוד תופס את מצודת ציון ועובר לגור שם. בדברי הימים כתוב שיואב הרג את ראש היבוסים. בשמואל יש אזכור של "העורים והפסחים". זו מילה מוזרה, ולא ברור למה הכוונה.
דוד כבר היה בירושלים קצת לפני שהוא הפך למלך. הוא שם שם את ראשו של גולית אחרי הקרב.
המילה "צנור" כמעט ולא מופיעה בתנ"ך. משמעו לא ברור. צ'ארלס וורן מצא מנהרה שמתחילה ממעיין הגיחון ויוצאת לעיר. בירץ' אמר שזו המנהרה היא ה"צנור".
עוד יש רעיון שהשער נשמר בעזרת צינור מים. המים הזיזו להבנים ששמרו על השער. לפי המדרש, יואב השתמש בעץ כדי לעבור מעל החומה. אחרי שנכנס, הוא הרס את הצנור ופתח את השער.
תגובות גולשים