כיפת השלשלת

כיפת השלשלת (בערבית: قبة السلسلة, גם "בית המשפט של דוד") ניצבת במרכז הר הבית, מזרחית לכיפת הסלע. בנייתה מיוחסת לעבד אל-מלכ, שלט בין 685, 705. המבנה הוא דוגמה לאדריכלות האומיית ומהקדומים באתר.

המבנה קונצנטרי וכולל שני חלקים. הכיפה הפנימית קוטרה כ-5.5 מ' ונשענת על תוף משושה; בפינות התוף יש עמודים שנושאים את הכיפה. החלק החיצוני הוא מצולע של 11 פאות וקוטרו כ-14 מ'. במקור המבנה היה פתוח בין העמודים ללא קירות. מאוחר יותר נסגרה צלע חיצונית והפכה למחראב (נישה שמצביעה לכיוון התפילה). העמודים וכותרותיהם הם שימוש משני; פנים המבנה כוסו פסיפסי זכוכית עד התקופה העות'מאנית, אז הוחלפו באריחי קרמיקה.

בתקופת הצלבנים הפכה הכיפה לקפלה בשם "יעקב הקטן". המחראב הנוכחי נבנה לאחר מכן ונזכר על ידי שליטים כמו ביברס. שיפוצים בחסות הווקף בשנים 6, 1975 חשפו פרטים שבעדויותם נראה שמבנה הכיפה שמר על צורתו המקורית, וחלק מהשיפוצים המאוחרים הוסרו כדי לגלות את מראהו הראשוני.

הסיבה לבנייה אינה ברורה; יש כמה השערות. מסורת אחת מקשרת את המקום לבית המשפט של דוד ולשלשלת שאינה מאפשרת לשקר. קונרד שיק חשב שמסורת זו שגויה לגבי מיקום הסנהדרין. השערה אחרת ראתה בכיפה בית אוצר, אך קשה לדמיין אוצר בלי קירות. עוד טענו כי הכיפה שימשה כמודל בעבודת כיפת הסלע, אבל יש הבדלים מבניים גדולים והקרבה בין הכיפות מעלה שאלות. מרים רוזן-איילון הציעה שהכיפה היא סימבול דתי-מקומי, מעין אומפאלוס (מרכז סמלי) במרכז הר הבית. יש גם דעות שרואות בה מקום מושב הכהן הגדול או סימון מקום המזבח, לפי גישות שונות כולל מכון המקדש.

כיפת השלשלת היא כיפה קטנה במרכז הר הבית. היא נמצאת מזרחית לכיפת הסלע. בנו אותה בתקופת שלטונו של עבד אל-מלכ (685, 705).

יש לה שתי שכבות: כיפה פנימית קטנה וכיפה חיצונית מצולעת. הכיפה הפנימית יושבת על שישה צדדים עם עמודים. מקודם הייתה פתוחה בין העמודים. אחר כך סגרו צד אחד ויצרו שם נישה לתפילה שנקראת מחראב.

פנים הקיר היה מקושט בפסיפסי זכוכית. בתקופה העות'מאנית החליפו את הפסיפס באריחים צבעוניים. בזמן הצלבנים הפכה הכיפה לקפלה בשם "יעקב הקטן".

לא יודעים למה בנו אותה. יש רעיונות שונים: מקום לבית משפט של דוד, דגם שעזר לבנות את כיפת הסלע, סימון מרכז הר הבית, או סימון מקום המזבח. כל אחד נותן הסבר אחר.