כל יום הוא טרבלינקה: יחסנו לבעלי חיים והשואה הוא ספר עיון משנת 2002 מאת ההיסטוריון צ'ארלס פאטרסון. פאטרסון טוען שהאופן שבו בני אדם מתייחסים לבעלי חיים שימש מודל או כלי צידוק לניצול, עבדות ומעשי אלימות נגד בני אדם, ובכלל זאת השואה.
הכותרת האנגלית Eternal Treblinka נלקחה מסיפור של יצחק בשביס-זינגר. הספר מוקדש לבשביס-זינגר, שניצולי משפחתו נהרגו בשואה והוא גם תמך בזכויות בעלי חיים.
פאטרסון אינו טוען שהשואה זהה מבחינה מוסרית לטיפול בבעלי חיים. הוא בוחן דמיון בגישה ובטכניקה, ומציע שיש קשר סיבתי בין ההכרה בבעלי חיים כחפצים לבין יכולת החברה להצדיק אלימות כלפי בני אדם.
המחבר מתאר כיצד הביות למטרות בשר, חלב או עבודה דרש פיתוח טכנולוגיות ושיטות של שליטה. כדי להרחיק רגשות פיתחה החברה מילים ונימוקים שמציירים את החיה כחפץ. ההפרדה בין היצור החי לבין המוצר (למשל פרה מול בשר) היא חלק מן התהליך.
פאטרסון מצביע על השימוש בהשוואת בני אדם לחיות כדי להצדיק אפליה וניצול. דוגמאות שהובאו הן התיאור של שחורים כ"קרובים לקופים", כינויים לטבח הארמני, והצגת יהודים כחולדות בידי הנאצים. התיאוריה של "תורת הגזע" במאה ה-19 נתנה תמיכה מדעית מדומה להשערות אלה.
המחבר מציין קווי דמיון בין ניהול עבדות לניהול חיות מבויתות. בדוגמה של השומרים יש שיטות פרקטיות ושפה משותפת שנועדו לשליטה ולהרחקת רגשות.
פאטרסון מתאר את התפתחות תעשיית הבשר בארצות הברית והמעבר לשיטות תעשייתיות כמו פס ייצור. הנרי פורד זיהה בבית מטבחיים השראה לסרט הנע במפעליו. לפי פאטרסון רעיונות ופרקטיקות אלו הועתקו בחלקן לגרמניה הנאצית.
פאטרסון דן בקשר בין השבחת בעלי חיים לבין האאוגניקה (אאוגניקה = רעיון לשינוי תכונות יורשות בבני אדם). בארצות הברית נעשו עיקורים כפויים ועידוד מדיניות הגירה שמעצבות דעות אלה. הנאצים עקבו אחר המגמות האלה ויישמו חוקים, עיקורים ותוכניות כמו T-4, שבהן הוכשרו ידע ואנשים שבמהלך הזמן סייעו להשמדת קורבנות נוספים.
פאטרסון משווה בין משחטות מודרניות למחנות ההשמדה. הוא מציין דמיון בעקרונות ארגון, בלשון הטיהור (מינוחים כמו "סלקציה"), באחסון והובלה של אנשים, ובהניסיון לטשטש את הטבח על ידי הסתרה וספרות נקייה. המחבר מדגיש גם שהיו עדויות להתנגדות או רגשות אישיים אצל פרטים, אך גורף הגישה כלפי החיות והאחרים נשאר דומה.
הספר כולל פרקים על פעילים יהודים וגרמנים שפעלו למען בעלי חיים, ואת ההשפעה שראו בשואה על עמדותיהם. פאטרסון מביא דוגמאות שונות לאנשים שראו חיבור בין סבל בעלי החיים לבין סבל בני האדם.
הספר יצא לאור באנגלית בניו יורק ב-2002. ההקדמה באנגלית נכתבה על ידי לוסי רוזן קפלן. כמה הוצאות סירבו להוציא את הספר בגלל הטענות השנויות במחלוקת. מאז תורגם למספר שפות ואנגלית ממנו יצאה גם מהדורה עברית ב-2006 בתרגום עודד וולקשטיין.
התגובות היו מעורבות מאוד. מבקרים טענו שהוא מזלזל בזכר השואה ומבלבל בין סוגי אלימות שונים. תומכים טוענים שההשוואה בוחנת דמיון ושוני וסוללת דיון חשוב על היחס לבעלי חיים ולבני אדם.
שם הספר: כל יום הוא טרבלינקה. המחבר הוא צ'ארלס פאטרסון. הספר יצא ב-2002.
הכותרת לקוחה מסיפור של יצחק בשביס-זינגר. הספר מוקדש לו.
פאטרסון אומר שיש חיבור בין הדרך שאנשים מתייחסים לחיות, לבין דרכים שפגעו בבני אדם. הוא משווה בין תעשיית הבשר לבין דרכים של ניצול ורדיפה.
המחבר מספר איך במשחטות משתמשים בשיטת פס ייצור. הנרי פורד ראה זאת כהשראה למפעלים.
גם רעיונות של "השבחת הגזע" (רצון לשנות מי יורש מה) היו בארצות הברית. הנאצים קיבלו חלק מהרעיונות האלה.
פאטרסון מדבר על תכניות כמו T-4 שבהן חולים ונפגעים הושמדו. הוא גם משווה מילים מעודנות שאנשים השתמשו בהן כדי להסתיר מעשים קשים.
יש מי שחושב שההשוואות חשובות. יש מי שחושב שהן פוגעות בזכר השואה. הספר עורר דיון נרחב.
תגובות גולשים