כלכלה מוסדית היא זרם כלכלי שבוחן מוסדות, כללים, ארגונים והתנהגויות אנושיות, ולא רק את השווקים עצמם. השווקים נחשבים לתוצאה של האינטראקציות בין מוסדות אלה.
האסכולה צמחה בארצות הברית אחרי מלחמת האזרחים ועד לפני מלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו התעשייה גדלה מאוד, אבל חייהם של רוב העובדים היו קשים. היו ימי עבודה ארוכים, עבודות של ילדים, שכר נמוך ותנאי עבודה לא בטוחים. הממשלה תמכה ב"לסה פייר", מדיניות של אי־התערבות כלכלית, אבל גם סייעה לעסקים גדולים דרך סובסידיות ומכסים. שחיתות וחוסר אכיפה של חוקי סחר גרמו לתנועה ציבורית שביקשה רפורמות. אלה הובילו לעליית הכלכלה המוסדית.
חלק מהכלכלנים המוכרים מהאסכולה כוללים את טורסטין וובלן, ווסלי מיטשל וג'ון ר. קומונס. חלק מהמוסדיים ראו בקפיטליזם מערכת חברתית עם גבולות היסטוריים, בדומה לגישתו של קרל מרקס. אחרים סברו שמאפייני הכלכלה כמו שווקים וכסף התפתחו לאורך הזמן כתוצאה מפעולות מכוונות של אנשים.
גישה מוסדית מסורתית מדגישה שמוסדות מעצבים העדפות, הרגלים ותמריצים. הם דוחים פירוק המוסדות להסברים פשוטים כמו טעמים או טכנולוגיה בלבד. מוסדות נחשבים לעתים אנדוגניים, כלומר הם נקבעים בתוך המערכת הכלכלית עצמה ולא מבחוץ.
מאוחר יותר ניסו לחבר רעיונות מוסדיים עם תאוריות של מידע א-סימטרי (מצב שבו צד אחד יודע יותר מהשני). המאמץ הזה הוליד את "הכלכלה המוסדית החדשה", עם דמויות כמו דאגלס נורת' שזכה בפרס נובל. לבסוף נמתחה ביקורת על הגישה החדשה, שאותה ראו כמה מבקרים כרדוקציוניסטית, כלומר היא צמצמה מוסדות להסברים רציונליים ושטחיים.
להבדיל מהגישה החדשה, קיימת גם כלכלה מוסדית פוליטית, שמדגישה את הקשר בין כלכלה, פוליטיקה וחברה. בין הכותבים המיוחסים לזרם הזה נמצאים פטר בי אוונס וג'ון צ'אנג'.
כלכלה מוסדית אומרת שמוסדות קובעים איך כלכלה עובדת. מוסדות הם כללים וארגונים.
בארצות הברית לפני מלחמות העולם התעשייה גדלה. אבל רוב העובדים חיו בקושי. הם עבדו שעות רבות וקיבלו מעט שכר. אנשים רצו לשנות את המצב. לכן גדלה התפיסה של הכלכלה המוסדית.
חלק מהכלכלנים המפורסמים שקשורים לרעיון הם טורסטין וובלן. הרעיון המרכזי הוא שמוסדות מעצבים את ההרגלים והבחירות של אנשים. מאוחר יותר ניסו לחבר את הרעיונות האלה לתאוריות אחרות. חלק מן הניסיונות קיבלו שבחים. חלקם קיבלו גם ביקורת.
תגובות גולשים