כלכלת גרמניה המזרחית

המדינה שלטה בכלכלה. היא קבעה מה מייצרים ומי בעלים של המפעלים.
המדינה גם הורידה מחירים של מוצרי יסוד. המטבע היה המארק המזרחי.

אחרי המלחמה הכל היה הרוס. ב־1946 החרימו אדמות של הנאצים.
האדמות הפכו לחוות משותפות (LPG, חווה שעובדים בה ביחד).
הרבה מפעלים הועברו לשלטון המדינה או לניהול סובייטי.

בשנת 1951 הושקה תוכנית חמש‑שנתית לשיקום תעשייה כבדה.
בשנת 1953 העלו את עומס העבודה בלי לשלם יותר. זה הביא למהומות.

ברית המועצות החזירה מפעלים וסייעה קצת אחרי המהומות.
במאה החמישים נבנו הרבה דירות חדשות.

בשנת 1963 ניסו לתת למנהלים אישיים יותר חופש בקבלת החלטות.
זה קידם אנשי טכנולוגיה ולמדעים לשלטון.

בשנות ה־70 הונקר השתדל לשפר את חיי העובדים.
המדינה בנתה דירות, תמכה במשפחות ותירגלה חופשות לידה.

בשנות ה־80 צברו חובות גדולים. נאלצו לייבא הרבה דברים.
היה חסר מטבע חוץ וקשה היה להתחרות במערב.

רמת החיים עלתה עם השנים. הכנסה ממוצעת גדלה בין 1950 ל־1985.
מוצרי מזון היו זולים, ושירותים כמו בריאות היו בחינם.
אבל היה מחסור בפריטים מסוימים, למשל במכוניות.
במאה השמונים היו יותר מקררים, טלוויזיות ומכונות כביסה.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!