תת-תרבות הפאנק
תת-תרבות הפאנק צמחה סביב מוזיקת הפאנק רוק (Punk rock), והייתה תשובה מחאתית למוסכמות החברתיות והתרבותיות. הפאנק כוללת אידאולוגיה, מוזיקה ואסתטיקה שנועדו להתנגד לממסד, לצרכנות ולמיינסטרים.
תנועת הפאנק החלה בסוף שנות ה־60 בדטרויט והמשיכה בתחילת שנות ה־70 בניו יורק. היא הגיעה לשיא הציבורי בבריטניה בין 1976 ל־1979. משמעות המילה "punk" באנגלית היא פרחח או דבר נחות. הפאנק בניו יורק נולד כאנטי־תזה לנהלים המורכבים והמלאכותיים של אותה תקופה. הז'אנר הדגיש פשטות, ישירות ושבירת מוסכמות.
בבריטניה הפכו להקות כמו הסקס פיסטולס (Sex Pistols) לסמלים תקשורתיים והובילו גל של תשומת לב ציבורית. בארצות הברית לא הייתה להקה אחת בולטת כמו בבריטניה, אך הראמונס (Ramones) היו משפיעים מאוד על הסגנון. בתקופה זו סצנת הפאנק פעלה בעיקר בערים גדולות, ושמרה על דימוי שנדחה לעיתים על ידי הציבור.
פנקיסטים דוחים את הזרם המרכזי, תרבות הצריכה, מותגים, ונורמות חברתיות. חלקם מחבבים ערכים רדיקליים, כולל אנרכיזם (סירוב לשלטון מרכזי), טבעונות וביקורת על לאומיות ודת. רבים גם מסרבים לשרת בצבא מתוך עמדה אנטי־לאומית.
הפאנק נגד נאציזם וגזענות. הפנקיסטים משתמשים בסיסמאות ובסמלים, כמו האות A במעגל שמייצגת אנרכיה. הם משריינים מסרים אלה על בגדים, תיקים וסיכות, ומרססים כתובות גרפיטי במרחב הציבורי.
המוזיקה הפאנקית מאופיינת בשירים קצרים, מהירים ועוצמתיים. להקות השתמשו בגיטרות עם דיסטורשן (עיוות צליל), תופים רועשים ובס; המטרה הייתה חזרה לפשטות ולעוצמה של הרוק־נ־רול מוקדם. הפאנק הושפע ממוזיקת גלאם רוק, גראז' ופרוטו־פאנק.
מנהג מרכזי של הפאנק היה שכל סצנה מקומית פיתחה סגנון מוזיקלי משלה. הפאנק התפשט מערים כמו ניו יורק ולונדון לעוד מרכזים בארצות הברית.
האסתטיקה הפאנקית בולטת ומכוונת למרידה: בגדי עור וג'ינס, נעליים צבאיות, עגילים ונזמים. התספורת המזוהה ביותר היא המוהיקן (מוהוק), קרן שיער גבוהה במרכז הראש, לעיתים צבועה בצבעים חזקים. מטרת המראה הייתה להדגיש התנגדות לנורמה.
עם זאת, יש פנקיסטים שמדגישים את המוזיקה והאידאולוגיה יותר מהאופנה. בסצנות כמו ההארדקור בארצות הברית נוהגים ללבוש חולצות טי־שירט וג'ינס פשוטים.
הופקו סרטים ותיעודים רבים העוסקים בפאנק ובלהקותיו. בין הדוגמאות: "Rock 'n' Roll High School" עם הראמונס, ו"The Great Rock 'n' Roll Swindle" עם הסקס פיסטולס. קיימים גם סרטים ביוגרפיים על אמנים בולטים, ולעיתים נעשה שימוש בחומרי הופעות מקוריים בסרטי תעודה.
חלק מהפנקיסטים חיים אחרת ממערכת החיים המקובלת. דפוסים נפוצים כללו מגורים בסקוואטים (בניינים נטושים שאנשים גרים בהם), איסוף אוכל מפחי־אשפה ומאגרי מזון (dumpster diving), ולעיתים היעדרית מעבודה פורמלית. הקבוצות מבלות רבות יחד ויוצרות קהילות עצמאיות.
בסצנת הפאנק הישראלית התחילו להופיע להקות באמצע שנות ה־70, בין השאר מים חמים וקילר הלוהטת. בשנות ה־80 צמחה סצנה סביב המועדון "הפינגוין". בתחילת שנות ה־90 נרשמה פעילות בולטת בצפון, במיוחד בחיפה. הפן הפוליטי בארץ לעיתים קשור לסכסוך הישראלי־פלסטיני; להקות פוליטיות נטו לעמדות פרו־פלסטיניות קיצוניות או לעמדות אנטי־לאומיות אנרכיסטיות. בתקופה המודרנית נראית הפרדה בין להקות הארדקור לפופ־פאנק. ב־2004 הופק הסרט התיעודי "חצוצרות יריחו" על סצנת הפאנק בישראל.
תת-תרבות הפאנק
פאנק היא תנועה שצמחה סביב מוזיקה רועשת שנקראת פאנק רוק. היא נוצרה כי אנשים רצו למחות נגד כללים וצרכנות.
הפאנק התחיל בארצות הברית בסוף שנות ה־60. אחר כך הגיע לניו יורק ולונדון. בשנות ה־70 הבריטית צמחה להקה מפורסמת בשם הסקס פיסטולס. הראמונס היתה להקה חשובה בארצות הברית.
פנקיסטים לא אוהבים את הדרך הרגילה של החיים. חלקם תומכים ברעיונות כמו אנרכיזם (סירוב לשלטון מרכזי) וטבעונות (לא אוכלים מוצרים מהחי). הם מתנגדים לגזענות.
המוזיקה פאנק קצרה ומהירה. משתמשים בגיטרות עם דיסטורשן (אפקט שעושה את הצליל חזק ומעוות) ותופים רועשים. זה שונה מהמוזיקה המורכבת שהייתה לפני כן.
לרבים יש מראה בולט: בגדי עור, מגפיים ותספורת מוהיקן (שיער גבוה באמצע הראש). המראה נועד להראות שהם לא כמו כולם.
חלק מהפנקיסטים גרים בבניינים נטושים שנקראים סקוואטים. הם גם חולקים קהילות ומבלים יחד.
בישראל התחילו להקות פאנק באמצע שנות ה־70. בשנות ה־80 היתה סצנה סביב מועדון הפינגוין. בשנות ה־90 צמחה סצנה בחיפה. ב־2004 יצא סרט תיעודי בשם "חצוצרות יריחו" על הפאנק בארץ.
