כלכלת רומניה

רומניה היא אחת הכלכלות הגדולות באירופה: במקום ה-11 מבחינת ערך נומינלי ובמקום ה-8 לפי שווי כוח הקנייה. שווי כוח הקנייה (מדד שמשווה את יוקר המחיה וכוחה הקנייה בין מדינות) מראה שהמדינה חזקה יותר ממה שנראה רק לפי דולרים נומינליים. מאז 1990, אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי, הכלכלה הפכה לשוק חופשי והתפתחה במהירות. בוקרשט היא מרכז תעשייה ופיננסים חשוב במזרח אירופה.

לפני מלחמת העולם השנייה רומניה הייתה בעיקר חקלאית. ב-1948 הקומוניסטים השתלטו וניהלו את הכלכלה דרך תוכניות חומש, תוכניות כלכליות מתוזמנות שנותנו דגש על תיעוש. בשנות ה-80 המודל קרס וגרם לאינפלציה ולמחסורים. אחרי 1990 התחילו רפורמות להפוך את הכלכלה לפרטית. ב-1995 עבר חוק להפרטה של אלפי חברות, ובסוף שנות ה-90 מרבית החברות הפכו לפרטיות. רומניה התחברה לשווקים זרים והשקיעה בקשר עם אירופה; היא הצטרפה לאיחוד האירופי ב-2007. המשבר הגלובלי של 2008 פגע בצמיחה.

המטבע הוא הלאו הרומני (Leu, סימנו RON). הלאו מחולק ל-100 באני (Bani). בשנים האחרונות הייתה תוכנית לשלב את האירו, אך היא לא יצאה לפועל.

אחרי 1989 נרשמה בעיית אבטלה. המדיניות הממשלתית הורידה את האבטלה מ-10.8% בשנת 2000 לכ-5% ב-2006. ב-2011 שיעור האבטלה עמד על כ-5.1%. המשכורת החודשית הממוצעת נטו הייתה נמוכה ביחס לאירופה, וב-2011 עמדה על כ-488 דולר. לאחר נפילת המשטר שוחררו האיגודים המקצועיים, וכתוצאה חלו שביתות, בעיקר של כורים.

רומניה היא מדינה חקלאית חשובה באירופה. אזור המערב ידוע בחיטה, תפוחים וחזירים; המרכז בגידול בקר; המזרח בגידולי ירקות ופירות. גם יין מיוצר בכמויות גדולות. רומניה מדורגת בין המדינות המובילות בייצור חקלאי וביצוא חקלאי. מוצרי יצוא מרכזיים כוללים חיטה, בשר וגבינות; יצוא הגבינות והיין לארצות הברית נאמד בכ-150 מיליון דולר. המדינה מייבאת בעיקר סויה ומאכלי ים. הסקטור החקלאי תלוי בסובסידיות מהאיחוד האירופי, בסכום של כשווי מיליארד דולר.

נפט הוא המינרל החשוב ביותר, בעיקר באזור פלוישט, אך התפוקה יורדת עם הזמן. גז טבעי מופק בכמויות משמעותיות. יש גם פחם (כולל פחם חום), ברזל, אבץ ונחושת. בתקופה 1969, 2011 נבנו כ‑2 מיליון מכוניות על בסיס רנו 12, שחלקן נמכרו במדינות נוספות.

כ-63% מהחשמל ברומניה מיוצר בתחנות תרמיות, תחנות שמפעילות נפט, גז ופחם. שאר החשמל מגיע בעיקר מאלדקטוריים הידרואלקטריים. למדינה שני מפעלים הידרואלקטריים מרכזיים בשער הברזל על הדנובה, בשיתוף עם סרביה. ב-1996 נפתחה תחנת כוח גרעינית בצ'רנאבודה.

התיירות התפתחה מאוד אחרי 1990. אתרי תיירות פופולריים הם הרי הקרפטים, דלתת הדנובה, מנזרי בוקובינה וחופי הים השחור עם עיירות נופש. ב-2006 ביקרו ברומניה כ-8 מיליון תיירים.

בתקופת הקומוניזם רוב הסחר היה עם ברית המועצות ושאר מדינות הגוש המזרחי. מאז ה-1960 נוצרו קשרים חזקים עם מדינות המערב, במיוחד גרמניה. כיום היצוא מתבסס על מתכות, מינרלים, טקסטיל ומכונות. שותפי הסחר העיקריים של רומניה כוללים את גרמניה, איטליה, צרפת, הולנד, טורקיה וסין. רומניה מייבאת בעיקר מגרמניה, איטליה, רוסיה, צרפת, ארצות הברית ומצרים.

רומניה היא מדינה באירופה עם כלכלה גדולה. מאז 1990 הכלכלה הפכה לשוק חופשי. בוקרשט היא עיר חשובה לתעשייה ולבנקאות.

לפני מלחמת העולם השנייה רוב האנשים עבדו בחקלאות. אחרי 1948 השלטון הקומוניסטי ניהל את הכלכלה והתעשייה. אחרי 1990 החלו להחזיר עסקים לידי בעלי בית פרטיים.

המטבע של רומניה הוא הלאו (Leu). כל לאו מחולק ל-100 יחידות קטנות שנקראות באני.

האבטלה ירדה בשנות ה-2000. המשכורת הממוצעת ב-2011 הייתה נמוכה ביחס למדינות אחרות.

רומניה מגדלת הרבה מזון. במערב מגדלים חיטה ותפוחים. במרכז מגדלים בקר. במזרח מגדלים ירקות ופירות. רומניה גם מייצרת הרבה יין.

הרומנים מייצרים נפט וגז, אך הנפט יורד עם הזמן. יש גם מכרות פחם, ברזל ונחושת. בין 1969 ל-2011 יוצרו כ-2 מיליון מכוניות מבוססות רנו 12.

חלק גדול מהחשמל נכנס מתחנות הפועלות על נפט, גז ופחם. חלק אחר מגיע מפעולות מים, תחנות הידרואלקטריות. יש גם תחנת כוח גרעינית בצ'רנאבודה.

יש אתרי טבע וערים יפות. תיירים אוהבים את הרי הקרפטים, דלתת הדנובה, מנזרי בוקובינה וחופי הים השחור. ב-2006 ביקרו בערך 8 מיליון תיירים.

רומניה מייצאת מתכות, טקסטיל ומכונות. הגרמנים והאיטלקים הם בין הלקוחות הגדולים של המוצרים הרומניים.