'''כנסיית כל העמים''' (איטלקית Chiesa di tutte le Nazioni) שוכנת בגת שמנים, על מורדות הר הזיתים בירושלים, מעל נחל קדרון. שמה הרשמי הוא '''כנסיית היגון''' (Chiesa dell’Agonia). הכנסייה נבנתה בין 1919 ל, 1924 על ידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, במימון תרומות מקהילות קתוליות מרחבי העולם. כיום מבקרים בה כ־5,000 איש ביום.
הכנסייה ניצבת במקום שבו, לפי המסורת הנוצרית, התפלל ישו את תפילתו האחרונה והוגלה לצער לפני מסירתו לרומאים. בתוך הכנסייה נמצא "סלע היגון", סלע שעליו, לפי המסורת, ישו התפלל.
המקום שימש לאתרים פולחניים במשך מאות שנים. על חורבותיו של האתר הנוכחי עמדו בזיליקה ביזנטית מהמאה הרביעית, שנחרבה כנראה ב־614. במאה ה־12 הוקמה במקום כנסייה צלבנית גדולה יותר, שהויטיבטו נשארה בחורבות עד המאה ה־14. במחצית הראשונה של המאה ה־20 נחפרו הממצאים הארכאולוגיים ונבנתה הכנסייה הנוכחית.
הבזיליקה הביזנטית הראשונית נבנתה ככל הנראה בתקופת הקיסר תאודוסיוס הראשון (המאה ה־4). היא הייתה בזיליקה בעלת שלוש ספינות, אפסיסים (חללים חצי‑עגולים בקצה הכנסייה) ועמודים עם כותרות בסגנון קורינתי. בתוך האפסיס המרכזי בלט קטע מה"סלע היגון" בגובה 35 ס"מ מעל רצפת המבנה. רצפת האולם רוצפה בפסיפסים ושרידים מהם נמצאו בחפירות.
במאה ה־12 הוקמה באתר כנסייה צלבנית גדולה יותר, שנבנתה על ציר שונה מזה של הבזיליקה. היא כללה שלושה מעברים מופרדים בעמודים שבתחילה עוצבו כצלב ובהמשך הוחלפו בעמודים מתומנים. באזור המזבח הוקמה בימה גבוהה, ועליה נמצא סלע קטן שהשתמר. הכנסייה הצלבנית נראית מתועדת עד המאה ה־14.
הכנסייה המודרנית נבנתה על ציר האורך של הבזיליקה הביזנטית, אך בממדים גדולים יותר. אבן הפינה הונחה ב־1919 והמבנה הושלם ב־1924. בתקרת המבנה ובפשיפסים של הכותל המזרחי שולבו סמלים של מדינות שתרמו להקמתה; בין המדינות המקבלות אזכור נמצאות איטליה, צרפת וארצות הברית, לצד מדינות דרום־אמריקאיות ואירופיות אחרות. בשנים 2012, 2013 שופצו הפסיפסים בבית ובחוץ בעבודת שמרטפות ושוחזרו על ידי אמנים מקומיים.
בנובמבר 2013 הוסרו יריעות שהכסו את חזית הפסיפס. בדצמבר 2020 דווח על ניסיון הצתה בכנסייה, ואדם נעצר על ידי הרשויות.
ברלוצי תכנן חלל חשוך למחצה, כדי להביע את היגון של ישו. בתקרה נקבעו 11 כיפות נמוכות לזכר 11 השליחים שהיו לצד ישו וכיפה מרכזית גדולה שמסמלת את הצלוב. קירות הפנים מצופות אבסטר (אבן לבנה) ולבנים בגוון סגול, צבע האבלות במסורת הנוצרית. תקרת הפסיפס ציורה בכחול כהה עם כוכבים, וסביבם ענפי זית המייצגים את עצי הגן הסמוך. בתוך האפסיס המרכזי מתואר ישו ככואב על "סלע היגון", ולמעלה יד האלוהים ואיש מלאך העוזר. הסלע עצמו מוקף בגדר ברזל עם ענפי זית וסמלים שונים כמו גביע וציפורים.
החזית כוללת מבואה רחבה ושער ארד מרכזי שעליו עץ החיים העולה מצלב. מעל השער פסיפס גדול המתאר את ישו כמתווך בין אלוהים ובני אדם; בציור מופיעים קבוצות שונות של אנשים שמייצגות את העם הפשוט ואת בני המעמד. על הגג מעל הפסיפס ניצב צלב מעל כדור שמייצג את העולם.
הגן צמוד לכנסייה מצפון ומשתרע על כ־1,200 מ"ר. לפי המסורת התפלל ישו בגת שמנים בתוך גן זה. שמונת עצי הזית שנותרו מוקפים בגדר ובה אלמנטים מהתקופה הביזנטית. הפרנציסקנים השלימו את רכישת השטח במאה ה־17. מחקר שפורסם ב־2012 תיארך שלושה מעצי הזית למאה ה־12, תקופת הצלבנים. בנוסף ניטע באחד הפינות עץ על ידי האפיפיור פאולוס השישי בשנת 1964.
כנסיית כל העמים עומדת בגת שמנים, על הר הזיתים בירושלים. שמה הרשמי הוא כנסיית היגון. היא נבנתה בין 1919 ל־1924 בעזרת תרומות ממדינות שונות. האדריכל היה אנטוניו ברלוצי. מדי יום מגיעים לכנסייה אלפי מבקרים.
לפי המסורת, ישו התפלל בגת שמנים לפני שהמסרו אותו לרשויות. בתוך הכנסייה יש "סלע היגון", סלע שעליו ישו התפלל, לפי האמונה.
על אותו מקום עמדו בעבר כמה כנסיות. בתחילה הייתה בזיליקה ביזנטית מהמאה ה־4. אחר כך, במאה ה־12, בנו שם כנסייה צלבנית גדולה. בשנות ה־1900 נחפרו שרידים ובנו במקום את הכנסייה של היום.
הכנסייה הנוכחית הושלמה ב־1924. בפנים יש פסיפסים, תמונות עשויות אבנים קטנות, עם סמלי מדינות שתמכו בבנייה. התקרה כחולה עם כוכבים ועצי זית מצוירים. סביב הכנסייה יש גן זיתים קטן עם עצים עתיקים. באחד העצים נטעה האפיפיור פאולוס השישי עץ בשנת 1964.
את הכנסייה בנו והקפידו לשמור על שרידי הכנסיות הישנות במקום. היום שומרים על הפסיפסים והגן ומארגנים שיפוצים כשצריך.
תגובות גולשים