כרוז (או "מבשר") הוא שליח שמטרתו למסור הודעות רשמיות, בדרך כלל מטעם מלך או אציל.
לעיתים לבש הכרוז מעיל עליון שנקרא טאבארד, מעיל עם שלט האצולה של אדונו.
השיטה להכריז בקול נמשכה גם עד תחילת המאה ה-20. למרות המצאת הדפוס, עיתונות ומכשירי טלגרף וטלפון, יישובים רבים קיבלו הודעות רשמיות דרך כרוזים.
למשל, יהודים במזרח אירופה קיבלו כך ידיעות על פרוץ מלחמת העולם הראשונה ועל חובת הגיוס.
קיימות שלוש דרגות של כרוזים.
כרוזים רשמיים פועלים כיום בממלכה המאוחדת, בכמה מדינות חבר העמים הבריטי, באירלנד ובספרד.
באנגליה ובסקוטלנד רבים מהם כפופים לרשויות ההרלדיקה של המדינה ונקראים "כרוזי שילוט רגילים".
דרגות כמו "כרוז מיוחד" ו"כרוז זוטר מיוחד" ניתנות לעתים זמנית. הן משמשות גם כתואר אמריטוס לכרוזים שיצאו לגמלאות.
בסקוטלנד עדיין יש אנשי אצולה שממנים כרוז זוטר משלהם.
בימינו משתמשים בכרוזים גם בהקשרים מסחריים וציבוריים. הם מודיעים על אירועים, מבצעים, אזהרות והכרזות פומביות.
את עבודתם רואים באירועי ספורט, בירידים ותערוכות ובתחנות תחבורה כמו נמלי תעופה ורכבת.
המונח "כרוז" משמש גם להודעה מודפסת, שנקראת כרזה. כרזות תלויות על לוחות מודעות או מחולקות ברחוב.
בעקבות התפקידים בטורנירים בימי הביניים, הכרוזים התחילו לעסוק בסידור שלטי אצולה. מקצוע זה התפתח למדע שנקרא ההרלדיקה, כלומר לימוד ותיעוד של שלטים וסמלים משפחתיים.
עד היום כרוזים בחלק מן המדינות עוסקים בפיקוח על שלטי האצולה, והרלדיקה הפכה לתחום עיסוק חשוב עבורם.
גם כיום, למשל בממלכה המאוחדת, מבצעים כרוזים הכרזות פומביות כשהם לבושים בטאבארד הנושא את שלט האצולה.
כרוז הוא שליח שמכריז הודעות בקול לעין הציבור.
כרוז לפעמים לובש מעיל מיוחד שנקרא טאבארד. טאבארד הוא מעיל עם סמל של משפחה או שלט.
עד תחילת המאה העשרים היו עוד כרוזים שנותנים הודעות רשמיות בערים וכפרים.
הם הודיעו גם על גדולות, כמו תחילת מלחמה וחובת גיוס.
מול המדינות יש כרוזים רשמיים באנגליה, בסקוטלנד, באירלנד ובספרד.
כרוזים עובדים היום גם באירועים, בירידים ובתחנות תחבורה.
״כרוז״ יכול להיות גם דף מודפס שנקרא כרזה. כרזות תלויות או מוחלקות לאנשים.
הרלדיקה היא לימוד על שלטים וסמלים משפחתיים. הכרוזים בעבר סידרו ושמרו על שלטים אלה.
עד היום כרוזים לפעמים מודיעים הודעות חשובות כשהם לבושים בטאבארד עם הסמל.
תגובות גולשים