כרייה

כרייה היא הפקת מחצבים מהמכרה או מהאדמה. עפרה היא הסלע שבו נמצאים המינרלים. המינרלים הנפוצים כוללים זהב, פחם, ברזל, יהלומים ונחושת. גם הפקת נפט, גז ומים נחשבת לצורת כרייה.

המכרה העתיק ביותר הידוע הוא "מערת האריה" בסוואזילנד, שנחצב לפני כ‑43,000 שנה כדי להוציא מטיט לשימוש כפיגמנט אדום. מציאת צור מתקופה דומה בחרקים באירופה מצביעה על שימוש מוקדם בכלים וקישוף אבנים. במצרים העתיקה חצבו טורקיז בחצי האי סיני.

במאה ה‑16 הופיע ספר מרכזי על כרייה, De Re Metallica (1556), שתיאר שיטות חיפוש מרבצים, חפירת מכרות, שטיפת עפרה וטיפול במחצבים. הכורים גם התמודדו עם הוצאת מי תהום מהמכרה; הקושי לשאוב מים ביותר מ‑10 מטר הוביל למחקר על לחץ אטמוספירי. בשימוש ראשון ידוע באבק שרפה במכרה נרשמה סלובקיה, 1627. באזור תמנע בארץ ישראל פעלו מכרות נחושת מראשית התקופה הכלכוליתית ועד להיסגרות מסחרית ב‑1984.

שיטות הכרייה מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות:
1. כרייה על‑קרקעית (כריית שטח), למשל מכרה בור פתוח, חציבה וכריית שכבות.
2. כרייה תת‑קרקעית, למשל מנהרות וצינורות כניסה (אדיטים), פירי כרייה וחדרים בתוך הסלע. קיימות גם רעיונות עתידיים, כמו כריית אסטרואידים.

חברות מודרניות חייבות לעמוד בתקני איכות סביבה ולשקם אזורים אחרי סיום הכרייה. כאשר הפיקוח חלש נגרמים נזקים: פיזור מינרלים רעילים מהסיגים (שאריות הכרייה), זיהום מי תהום, בליה ונזק לנוף, שקיעות תת‑קרקעיות ופגיעה בבעלי חיים ובצומח. אבק נשימתי מהכרייה עלול לסכן בריאות הציבור.

כרייה פירושה לקחת אבנים ומינרלים מהאדמה. עפרה היא הסלע שבו נמצאים המינרלים. דוגמאות נפוצות הן זהב, פחם, יהלומים וברזל.

אנשים חפרו ומצאו מינרלים כבר לפני כ‑43,000 שנה במערת האריה. המצרים העתיקים חצבו טורקיז בסיני. ספר חשוב על כרייה נכתב במאה ה‑16. באתרים כמו תמנע בארץ חצבו נחושת במשך שנים עד שנסגרו ב‑1984.

יש שתי דרכים עיקריות: חפירה על פני האדמה, כמו בור פתוח, או חפירה מתחת לאדמה, כמו מנהרות. בעתיד מדענים בוחנים גם כרייה בחלל, על אסטרואידים.

כרייה יכולה להרוס טבע ולזגק מים. היום חברות מנסות לתקן את השטח אחרי הכרייה. חשוב לשמור על קרקע, מים וחיות.