כתובת תאודוטוס בן וטנוס

שם הכתובת: "כתובת תאודוטוס בן וטנוס". זוהי לוח אבן חקוק ביוונית, הנקרא על שם האיש שמוזכר בו. הכתובת נמצאה בחפירות ריימון וייל בעיר דוד בירושלים בשנת 1913. התיארוך שלה הוא למחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה.


התעתיק והתרגום כפי שמובאים אצל .


הכתובת מזכירה את תאודוטוס בן וטנוס, המכונה כהן (כך: כוהן, כלומר כומר־משרת במקדש) וראש בית הכנסת. היא מתארת שבנה את בית הכנסת לשם לימוד החוק (נומוס, המילה היוונית לחוק) ולימוד מצוות. נוסף לכך בנה תאודוטוס אכסניה לאורחים, חדרים ומתקני מים, שמשמעותם כנראה מקוואות (מאגרי מים להיטהרות טקסית). האכסניה והמכשירים שימשו עולי רגל (אנשים שבאו להתפלל בהר המקדש) שנזקקו להיטהרות.


מיקום הכתובת מרמז שהיא עמד על כניסה לבית כנסת או על משקופו בעיר דוד או בסביבתה. החורבן של ירושלים בשנת 70 לספירה מקשה לקבוע אם היא הושלכה ממקום אחר. הכתובת מראה כי התקיים בית כנסת וקומפלקס אירוח בירושלים, ששימש גם עולי רגל.

הכתובת מצביעה על שושלת של "ראשי בית הכנסת", תפקיד שעבר לעיתים בירושה מהאב לבנו. השם היווני של בעל הכתובת והשפה היוונית הופכים ברורים שההשפעה ההלניסטית היתה ניכרת. השימוש ביוונית מרמז כי חלק גדול מהעולים לרגל לא דיברו עברית.

עוד פרט מעניין: לא מוזכרת תפילה במפורש. מכאן הסיקו חוקרים כמו עזרא פליישר שבאותה תקופה בית הכנסת שימש בעיקר ללימוד ולהתכנסות ציבורית, ולא כמקום תפילה יחידני. חוקרים אחרים מציינים שהיעדר התיאור של תפילה יכול לנבוע מסיבות אחרות.

הכתובת מזכירה מתקני מים, שסביר שמדובר במקוואות. בקרבת מקום מצא וייל שני מקוואות, שתומכים בפרשנות הזאת.


ייחודה של הכתובת הוא שהיא הממצא הארכאולוגי היחיד מירושלים שמצביע באופן ישיר על קיום בית כנסת בעיר בתקופת בית שני. ניתוח האותיות ושמות האנשים תומכים בתארוך זה. ידועים גם בתי כנסת מהתקופה באתרים אחרים, כמו בית הכנסת בגמלא ובאתרים בקירבת מודיעין וקראת ספר, אך זיהוים ושימורם שונים.

״כתובת תאודוטוס בן וטנוס״ היא לוח אבן עם כתב יווני. הכתובת נמצאה בשנת 1913 בעיר דוד בירושלים. היא משויכת למחצית הראשונה של המאה הראשונה.


התעתיק והתרגום כפי שמובאים אצל .


הכתובת מזכירה אדם בשם תאודוטוס בן וטנוס. הוא היה כהן. כהן פירושו: אדם שעזר בקדש ובטקסים במקדש. הכתובת אומרת שהוא בנה בית כנסת למען לימוד החוק. החוק כאן נקרא נומוס. הוא גם בנה אכסניה לאורחים וחדרים. הכתובת מזכירה מתקני מים. כנראה אלה מקוואות. מקווה הוא בריכה קטנה לטהרה טקסית. עולים לרגל (אנשים שבאו למקדש) השתמשו בהם.


הכתובת היתה כנראה על כניסה לבית כנסת. היא מראה שבאותם ימים היו בירושלים גם בית כנסת וגם מקום לארח עולי רגל. הכתובת כתובה ביוונית. זה אומר שהשפעה יוונית (הלניסטית) הורגשה שם. יתכן שרבים מהמבקרים לא ידעו עברית.


הכתובת מיוחדת כי היא הממצא היחיד מירושלים שמראה על בית כנסת בתקופת בית שני. נמצאו גם בתי כנסת אחרים בארץ, למשל בגמלא ובאתרים ליד מודיעין.