כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות

כתיבת ספרי תורה, תפילין ומזוזות (סת"ם) דורשת טכניקה מיוחדת לפי ההלכה. יש כללים לגבי החומרים, הציוד והאופן שבו כותבים.

הקלף הוא עור חיה שעובדו אותו עד שהופך לגוויל (העור המעובד). את הגוויל מחלקים לשכבה חיצונית הנקראת קלף ולשכבה פנימית הנקראת דוכסוסטוס, שמשתמשים בה בדרך כלל רק למזוזות. חשוב שהעור יעובד "לשם כתיבת התורה".

הקולמוס הוא הנוצה שמכתיבים בה את האותיות. מקובל להשתמש בנוצה מעוף גדול, היום בעיקר מנוצות תרנגול הודו. לפני הכתיבה מרככים את הנוצה בהשריה בחומץ או במים רותחים. בתימן נהגו גם להשתמש בענפי במבוק.

הדיו המסורתי נוצר מתערובת של שמנים, זפת או שעווה עם שרף ודבש. את התערובת מכתישים ונותנים לה להתקשח. בזמן הכתיבה מכניסים את הדיו במי עפצים, נוזל מיוחד שמקובל להכין מענפי אלון.

שרטוט הוא סימון שורות ועמודות על הקלף, למדריך את הכתב. מסמנים חריצים קלים כדי שהתיבה של האותיות תהיה מסודרת. שרטוט חשוב במיוחד בספר תורה, במזוזה ובמגילה.

הסופר חייב להתכוון לכתוב לשם הספר הקנוי, כלומר לשם התורה, התפילין או המזוזה. עליו גם להתכוון כשהוא כותב שמות קדושים.

בסת"ם כותבים בכתב מיוחד שנקרא כתב סת"ם. יש כמה מנהגים של כתב: אשכנזי (כולל כתבי בית יוסף, האר"י ואדמו"ר הזקן), ספרדי ותימני. חלק מהאותיות מעוטרות בתגים (נקודות וקישוטים). תגים מקדמים גם פירושים דרשניים אצל חז"ל, אך העדרם אינו פוסל את הכתב.

הסופר צריך לדייק בתגים כדי שלא ייגעו זה בזה. הביטוי הידוע "מדקדק על קוצו של יוד" מתאר את רמת הדיוק הנדרשת.

במזוזות ובתפילין חובה לכתוב את המילים והפרשיות בסדר המופיע בתורה.

"חק תוכות" הוא מצב שבו אות נוצרה על ידי מחיקה או שינוי במקום כתיבה. אות שנוצרה כך פסולה. דוגמה: לא לגרד ו' כדי שתיראה כמו י', כי היין נוצרה על ידי מחיקה ולא על ידי כתיבה.

כל אות צריכה להיות מוקפת שטח ריק בקלף, ללא נגיעת דיו או קרע. זה חשוב כדי ששום אות לא תיגע בשוליים או תיעלם בקפל קלף.

יש מעבדות ובתי בדיקה מיוחדים, הנקראים "מכון סת"ם", שבהם בודקים תפילין ותשמישי קדושה ומטפלים בהם על ידי אנשי מקצוע מתאימים.

כתיבה של ספר תורה, תפילין ומזוזות נקראת סת"ם. צריך להשתמש בחומרים מיוחדים ובכללים מדויקים.

הקלף הוא עור חיה שעובדו. אחרי העיבוד קוראים לו גוויל (העור המוכן). יש שכבה חיצונית ושכבה פנימית.

הקולמוס הוא הנוצה שממנה כותבים. מקובל לנקות ולהרכך אותה לפני הכתיבה.

הדיו הוא חומר שחור שכותבים בו. בעבר הכינו את הדיו מתערובות שמנים ושרף.

שרטוט מסמן את השורות על הקלף. זה עוזר שהאותיות תעמודנה ישר.

הסופר צריך להתכוון שכתוב לתפילין, למזוזה או לספר תורה. זה חשוב לקדושה.

אותיות הסת"ם נראות מיוחדות. יש כמה סגנונות כתיבה כמו אשכנזי, ספרדי ותימני. לפעמים מוסיפים קישוטים קטנים שנקראים תגים.

במזוזות ותפילין חייבים לכתוב את המילים לפי הסדר. אי אפשר ליצור אות על ידי מחיקה בלבד. האות חייבת להיות ברורה ומוקפת שטח נקי.