כתריאל יפה

כתריאל יפה נולד ב-8 ביולי 1909 בשכונת מנשייה, יפו. משפחתו עלתה לארץ ב-1906. אביו למד והיה מורה, ואז פתח בית מלאכה. בזמן מלחמת העולם הראשונה פונו המשפחה לאלכסנדריה. אחרי חזרתם למד ב"תחכמוני" וב"גימנסיה הרצליה". אחיו מנחם היה מפקד ההגנה בתל אביב, וכתריאל העביר פקודות בין עמדות.


קרבתו לים השפיעה עליו מילדות. הוא חלם להיות ימאי אך לא התקבל לקורס חובלים בגלל קוצר ראייה. (קוצר ראייה = ראייה חלשה.) ב-1924 למד ב"מקוה ישראל" ועבד בשדות. בלילות עסק בהגנה המקומית. שלוש שנים שהה בחוות כנרת, עבד בבניית תחנות חשמל ובנה ושיט סירה בכנרת. נמנה עם מייסדי קיבוץ אפיקים.

ב-1932 מת אחיו מנחם בתאונה. יפה עבר לתל אביב ועבד שם, בזמן פנוי שוט ולקח חלק בספורט הימי. הצטרף לסקציה הימית של "הפועל". קרא ולימד ימאות, תרגם חוברות הדרכה ונתן שמות עבריים למונחי סירה, קשרים ופקודות. הדריך בני נוער לאהבת הים.

בין השנים הללו לקח חלק בפעולות ההגנה המקומיות, ובהן שמירה על נקודות מבודדות כמו בן שמן. ב-1935 ארגן והוביל מסע סירות לסביבת פורט סעיד.


"העפלה" היא הבאת מעפילים, כלומר מהגרים יהודים, בדרך הימית. יפה לקח חלק במפעל זה לפני מלחמת העולם השנייה. ביולי 1934 הלך כמלווה על אניית המעפילים "ולוס". הוא ליווה גם מסע שני של אותה אנייה שנכשל. ב-1937 חזרו פעילויות ההעפלה, ויפה גויס על ידי דוד נמרי לארגן צוותים ימיים להורדת המעפילים לחוף. בנובמבר 1938 ובינואר 1939 פיקד על אוניית המעפילים "אטרטו".


בעת השביתה הכללית הערבית ב-1936 הוחלט להקים נמל עברי בתל אביב. יפה, יחד עם חברים, סייע לקבוע את מיקום הנמל ליד שפך הירקון והיה בין מפעיליו.


ב-1 בספטמבר 1939 הנחית יפה את אניית המעפילים "טייגר היל" על חוף תל אביב. קודם לכן, בלילה, נתקלה האניה בסירת משמר בריטית והיו אבדות.


עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הדריך יפה קורסים לימאים חדשים והכשיר מגויסים לתפקידים בצי הבריטי. הוא היה המדריך הימי הראשי של קורס הכ"ג, שפעל בשיתוף עם מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE) הבריטית. קורס זה הכין חניכים למשימות חבלה ולפעולות מיוחדות.

יפה התנדב לצאת עם חניכיו לפעולת חבלה בבתי זיקוק בטריפולי, תחת פיקוד צבי ספקטור. הוא היה קברניט הספינה "ארי הים", שקיבלה את הכינוי "סירת הכ"ג". קצין בריטי עלה על הספינה ביום היציאה. ביום 18 במאי 1941 בשעה ארבע אחר הצהריים התקבל הקשר האלחוטי האחרון. לאחר מכן הספינה נעלמה, וכל נוסעיה נעלמו. הסיבה נותרה תעלומה.


כתריאל יפה היה בן 32 כשהספינה נעלמה. השאיר אישה, פניה, ובת, תמר ברגמן, שכתבה על אביה ביוגרפיה בשם "רב חובל שב אלייך". אחרי היעלמותו נולדה אשתו בן, שנקרא דן על שמו המחתרתי של כתריאל. דן יפה הפך לפיזיקאי.

על שמו נקראה אניית מעפילים בשנת 1946. האניה יצאה באיטליה ב-31 ביולי 1946 עם 604 מעפילים. הבריטים תפסו את האוניה ונשלחו נוסעיה לקפריסין. ב-1969 נקבע לבית הספר לקציני ים עכו התואר "כ\"ג יורדי הסירה". שמו של יפה מופיע על לוח זיכרון בבניין ההוראה שם. זיכרון ליורדי הסירה נערך כל שנה ב-18 במאי. מצבות זיכרון נמצאות בכמה מקומות בארץ.

כתריאל יפה נולד ב-1909 ביפו. המשפחה עלתה לארץ לפני לידתו. כבר כילד אהב את הים ורצה להיות ימאי. הוא למד ב"מקוה ישראל" ועבד בשדות.


לא התקבל לקורס חובלים בגלל בעיית ראייה. (בעיית ראייה = רואים לא טוב.) הוא למד לבד ימאות. בנה סירות ושייט בכנרת. הצטרף לפעילות ההגנה, שעזרה לשמור על היישובים.


"העפלה" היא הבאת מעפילים, אנשים שביקשו לבוא לארץ בדרך הים. יפה ליווה וסייע לאוניות מעפילים בשנות ה-30. פיקד על האנייה "אטרטו".


ב-1936 עזר לבחור ולעבוד על מיקום נמל תל אביב. כך הפכו לתל אביב לנמל עצמאי.


ב-1939 הוא הנחית את האניה "טייגר היל" על חוף תל אביב. לפני כן התרחשה פגישה מסוכנת עם סירת משמר.


בתחילת מלחמת העולם השנייה לימד יפה חניכים ימאות. הוא התנדב לפעולה סודית בטריפולי ב-1941. הוא היה רב החובל של סירה שנקראה אחר־כך "סירת הכ"ג". בתאריך 18 במאי 1941 התקבל הקשר האחרון עמה. אחר כך הסירה נעלמה ולא חזרו ממנה אנשים.


כתריאל נעלם בגיל 32. הוא השאיר אישה ושתי בנות, אחת מהן כתבה ספר עליו. לאחר המלחמה קראו אנייה על שמו. בית ספר לימאות נושא את שמו כחלק מהזיכרון. כל שנה זוכרים את יורדי הסירה ב-18 במאי.